חינוך מיני לבת
השאלה:
לדפנה שלום רב.
ביתי בת ה12.5 נמצאת כבר בעיצומו של גיל ההתבגרות.
עד עתה, כל מה שהיא יודעת ממני על הולדת ילדים הוא שזה קשור למחזור החודשי ושהקב"ה מחליט אם ומתי יולד לנו עוד ילד במשפחה.
אני מרגישה שכבר הגיע הזמן להסביר לה ש…גם ההורים מעורבים בעניין הזה אך איני יודעת באילו מילים להשתמש.
אני מרגישה שכשהדבר מתברר לילדה בגיל צעיר זה יכול ממש לזעזע ולהפחיד.
ברצוני גם להוסיף שביתי מאוד מטפחת את המראה שלה בתקופה האחרונה.
בוחנת מראה של נשים ונערות אחרות ובכלל מאוד מתעסקת בעניין של המראה החיצוני.
אני חושבת שהיא תמימה לגמרי (למרות שאינה נראית כך) ואינה יודעת איך הדבר הזה משפיע על גברים. וגם את זה קשה להסביר בלי להפחיד.
אנא עזרי לי למצוא את המילים והדריכי אותי כיצד להסביר.
אם יש צורך, אנא הפני את השאלה לאישה נוספת.
תודה רבה,
ורד.
התשובה:
לורד היקרה, שלום ושמחה,
אני שמחה לקבל שאלות שפותחות דיונים בנושא חינוך למיניות בריאה של בנים ובנות מתבגרים.
כשאני מדברת על זה אני מרגישה שאנשים חושבים שיש צורך מהותי לשנות את הקיים.
אין לי רקע לגבי מה שבתך יודעת מאחות בית הספר, ומחברותיה.
יתכן שהיא יודעת יותר ממה שאת חושבת, וממה שאת אמרת לה. ויתכן שלא.
אני לא יודעת למי להפנות אותך, מפני שגם מחנכות טובות מאוד דוגלות בקשת שונה של דעות בנושא החינוך המיני.
יתכן שהמורה בבית הספר מעולה, אך מזניחה את הנושא, או מסמנת עליו V בכיתה ו´ על ידי שיחה עם אחות בית הספר.
זה, לדעתי, מה שקורה ברוב המקרים, ונראה לי מעט מדי, מאוחר מדי, וחוסם את ערוץ התקשורת עם המורה בהמשך.
בהרבה מקרים אחות בית הספר לא זמינה לשיחות המשך, מפני שהיום אין אחיות קבועות בבתי הספר.
אם כן, מה שנותר לנו, וזה לא מעט כלל, להיפך- אפילו עדיף, שאנחנו, ההורים, נשוחח עם ילדינו על הנושא.
חינוך מיני מתחיל למעשה מגיל 0. אבל אף פעם לא מאוחר.
גם אם את רוצה לשוחח איתה עכשיו על דברים שאף פעם לא פתחת בפניה, כאם- זה לא מאוחר.
את יכולה לשאול אותה האם דיברו בכיתה על רחם ושחלות, ועל מה שקורה בגוף האישה, ואם היא תשתף אותך תוכלי להוסיף לה על הדרך אינפורמציה חדשה.
מעין נדבך על נדבך. זו המלצה שאני נותנת להרבה אימהות שנזכרות רק בסביבות בת המצווה של הבת, שבעצם הן לא דיברו מספיק עם בנותיהן, או כלל לא דיברו איתן על ההתפתחות המינית.
נסי לומר לה את מה שאת מאמינה בו ללא היסוס.
אם את מרגישה שהגיע הזמן להסביר לה שאפשר גם למנוע ילודה- ככל הנראה קיבלת ממנה שאלה בעניין. וגם אם לא- מדוע שהדבר יפחיד אותה?
חשבי בעצמך, מה בעצם מפחיד בידיעה שאפשר למנוע ילודה. כשתגיעי בעצמך לתשובה האישית שלך, תוכלי לבוא להסביר לבתך באופן שלם יותר.
יש ילדים שרוצים אינפורמציה רק כשהם שואלים, וגם אז לפעמים יש צורך לרענן להם את האינפורמציה כעבור זמן, כשהם שוב שואלים את אותה שאלה, שהיה נראה לנו שהם כבר יודעים עליה את התשובה. ויש ילדים שמתאים להם שיחות יזומות.
חנוך לנער, וכו´.
נראה לי שהדבר החשוב ביותר כאן הוא שמירה על ערוצי תקשורת פתוחים בעניין זה, ללא שיפוטיות.
כדי שלא תגיעי למצב בו את מזועזעת מעצם הרעיון של דיבור עם בתך על מין, מבלי להבין שאולי אותה הדבר כלל אינו מזעזע, כי יתכן שאין לה עדיין את החסימות שאת כבר פיתחת סביב הנושא.
כמה שתגלי כלפיי הרהוריה ומחשבותיה בעניין יותר הקשבה וסובלנות, תזכי לקבל ממנה יותר שיתוף. זה נכון לגבי כל דבר, ובעיקר לגבי חינוך מיני.
זה הרבה יותר חשוב מתוכן הדברים שאותם תאמרי לה.
ואם משהו מפחיד אותה, היא תשתף, ותעבדו את זה ביחד.
לגבי הקשר שלה עם בנים שאינם קרובי משפחה-כל חברה והקודים שלה.
אני, למשל, לא מסכימה לומר לבתי להפחית את רמת הטיפוח כדי לא להשפיע לרעה על בנים, או כדי לא לגרום להם חשק להזיק לה בכל מובן.
ובכלל, אני מאוד אוהבת ומאוד מפרגנת לבנים המתוקים והצדיקים של כולנו. וחושבת שגם להם מגיע חינוך מיני מסוג שונה ממה שהם מקבלים היום.
להפחית את הלחץ שיש סביב נושא הוצאת זרע לבטלה, ולהסביר להם את כל הנושא באופן פחות אמוציונלי ומפחיד. וגם לתת להם רקע על מה שקורה אצל הבנות.
אני יודעת שדעתי בעניין זה לא כל כך מקובלת בחברתנו. אבל זו דעתי וכך אני מחנכת את ילדיי.
אבל, שוב, אין זה משנה מה אני חושבת באופן אישי.
מה שחשוב כאן הוא שכשתאמרי לה את דעתך, תאמרי לה אותה בביטחון, ובפתיחות, וברכות. וגם תשאירי לה אפשרות להגיב, ולפתח איתך דיון בריא בעניין.
יתכן שהעובדה שהיא משקיעה בטיפוח החן אינה משפיעה על בנים בסביבתה הקרובה, משום שכמעט אינה נפגשת עמם. ויתכן שהיא כן נפגשת עם בני המין השני.
לגבי תשומת הלב שהם נותנים או לא נותנים למראה המושקע שהיא מטפחת, גם לזאת אין לי תשובה. גם זה תלוי בנורמות החברתיות במקום בו אתם גרים.
אני מציעה לך להתייעץ עם חברות שגרות בסמוך אלייך, כדי שתוכלי להתרשם כיצד משפחות שחיות בחברה דומה לשלך מתמודדות עם דברים דומים.
זה מאוד מקל השיתוף הזה.
ואם קשה לך להתייעץ עם חברות, חפשי דמות שנראית לך פתוחה בעניין, או אולי מחנכת בבית הספר, ושאלי אותה על דעתה.
אני חושבת שלא אוכל להכניס לך מילים לפה, ובעצם אף אחד לא יכול. כי לא רק המילים חשובות, אלא גם האופן בו הן נאמרות.
אני מקווה שתמצאי מסילות ללב בתך היקרה, מתוך אהבה.
בהצלחה, מדפנה מאיר.
דרך נשים 
דפנה שלום,
אשמח אם תוכלי להתייחס לנושא האוננות – וכיצד לדעתך ניתן לדבר על זה עם הילדים שלנו. אנא התייחסי לבנים ולבנות – למרות ההבדל ביחס ההלכה לגביהם.
תודה,
ניבה.
לניבה היקרה, שלום ושמחה,
להבנתי, נושא האוננות בילדים וילדות קטנים, שטרם התפתחו מבחינה מינית, הוא פשוט הרבה יותר מאשר בנוער מתבגר, מבחינת ההלכה, ובכלל.
ובנוסף, אין הבדל גדול בילדים בין בנים לבנות בנושא זה, בשונה מבוגרים.
אצל ילדים קטנים אין עדיין עכבות בתחום זה כפי שניתן לראות אצל מתבגרים, אלא אם אנחנו היינו גורם מרתיע עבורם.
בהתייחסותנו לנושא, אנו קובעים את ניצני החינוך המיני והיחס לאיברי המין ולתפקודם, כבר בגיל הצעיר ביותר.
ניתן לראות ילדים בגיל שנה- שנתיים- שלוש ומעלה, עסוקים במגע באיברי המין שלהם.
מאחר שהם מתייחסים לפין ולפות כאל יד או רגל, הם אינם מסתירים את המגע בהם, עד שאנו גורמים להם לעשות זאת.
אני חושבת שניצני החינוך המיני מתחילים באמירת הורה לילדו או ילדתו בשעת מעשה, בקול רך ונעים "אני רואה שאת/ה נוגע בפין/פות שלך. כך קוראים לאיבר הזה." וגם ניתן להוסיף בשיחה "האם את/ה נהנה/ית מכך?" ולהגיב על תשובת הילד. ניתן לומר גם "כמה נפלא" או "איזה יופי". לפעמים, ניתן גם לא להגיב כלל כאשר רואים ילד עסוק באוננות.
ובהמשך השיחה לומר לילד "הפין/פות שלנו הוא איבר פרטי, ולכן אנו נוהגים לגעת בו כשאנחנו לבד, בפרטיות, ולא בחברת אנשים".
כך משדרים לילד מסר שמגע באיברי המין הוא תקין, חוקי ומקובל, אם כי לא בפרהסיה.
בדרך זו גם משאירים כל הזמן ערוץ חיובי ופתוח של שיח סביב הנושא.
בכל פעם שהילד ירצה לשוחח על כך הוא ידע שיש לו באופן טבעי למי לפנות. והם פונים!
ילד שאמרו לו מילים כמו "פיכסה", "לא יפה", "אנחנו לא נוגעים שם", "לכי תרחצי ידיים", ועוד כאלו ביטויים, לא יפנה.
אולי הוא ימשיך לאונן (סביר מאוד) ואולי לא, אך אנו כבר לא נדע על כך כלום.
עבור הורים רבים זה בסדר גמור לא לדעת מה קורה אצל ילדם בתחום זה,
שכן זהו נושא שלא קיים בשיח המשפחתי, ולשיטתם לא דורש טיפול משום סוג.
יש סבירות גבוהה שהילד שלהם בהתבגרו, יחפש תשובות לשאלותיו במקומות אחרים-
חברים, אינטרנט, מבוגר אחר, ועוד, אך לא אצל הוריו.
אין זה אומר שהילד זכה לחינוך לקוי בהכרח, ושבגלל זה בוודאי יהיו לו קשיים בתחום המין. לאו דווקא.
אך ההורים והילד מפסידים כאן עוד ביטוי לקשר הורה- ילד,
ועוד דרך להיות הראשונים ששותלים בו זרעי אינפורמציה ומסרים, כפי שהיינו רוצים שיקלוט.
מאתנו, ולא ממקורות אחרים.
כאשר ילד וילדה מתבגרים לנער ונערה, יש כמה הבדלים מבחינה מינית.
אצל הבן איברי המין החיצוניים בולטים יותר, וקל לזהות אותם, ולתת להם שמות.
אצל הבת אפשר להציע לה לכרוע מעל מראה ולהביט באיברי המין, כדי שתוכל להכירם.
ניתן לדבר עם הבת על הפרשות הנרתיק, שמתחילות עוד לפני הווסת,
ועם הבן על קישוי הפין, שמתחיל עוד לפני היכולת להוציא זרע.
כאשר מדברים עם הנוער בגיל הבגרות המינית ואילך על נושא האוננות,
ניתן לומר שיש פער גדול בין גיל הבגרות המינית לבין מימושה בפועל במסגרת זוגית, בימינו.
ועל כן, לדבר על כך שעבור הבנים האתגר לעמוד באיסור ההלכתי של הוצאת זרע לפני החתונה, הוא גדול ועצום.
כמו כן, לדבר איתם על כך שלפעמים יש פליטת זרע בלא אוננות,
ושבכל מקרה, אוננות ופליטת זרע אינם מזיקים מבחינה רפואית. אלא הם תהליך טבעי של הגוף.
עם הבנות ניתן לשוחח על איברי ההנאה לעומת איברי הרבייה, ומיקומם.
גם על קרום הבתולין ומיקומו, ולשוחח על כך שבאופן עקרוני ההבנה של הבת מה מענג אותה, תשמש לה בעתיד לתועלת בקשר זוגי.
לדעתי, הדרך העדיפה לשיח בנושא היא גם אקראית וגם מתוכננת, ולשוחח עם הילד לפי גילו, הבנתו, ורצונו לדעת.
ולעיתים יש צורך לחזור על אינפורמציה שמסרנו לילד בעבר, או לתקן מחשבות שגויות בדבר המיניות, כמו בכל נושא.
בהצלחה בחינוך ילדינו! מדפנה מאיר