חיסון לסרטן צוואר הרחם – בעד ונגד

חיסון נגד סרטן צוואר הרחם – האם כדאי? האם לכולנו? האם לבנותינו הצעירות?

רקע:

סרטן צוואר הרחם מתרחש בעולם המערבי בהיארעות של כ 6 – 4 מקרים לכל 100,000 נשים.
ביחס לסוגי סרטן אחרים, וביחס למחלות אחרות הוא נחשב למחלה נדירה יחסית. ובקרב נשים מונוגמיות, נדיר אף יותר.
לשם השוואה: מדי שנה מאובחנות כ200 חולות חדשות בסרטן צוואר הרחם בישראל, לעומת 4000 חולות חדשות בסרטן שד.
לפני כמה שנים החיסון שווק בישראל בתשלום לא סמלי, לאחרונה הוא נכנס לשגרת החיסונים בבתי הספר, לבנות כתה ח'. ומאז המדינה משלמת עליו לחברות התרופות.
ישראל היא המדינה היחידה עד כה שקיבלה החלטה לחסן את כל בנותיה בחינם במסגרת בית ספרית. וזאת אף על פי ששיעור היארעות המחלה בישראל הוא מהנמוכים בעולם.
שיעור הימצאות ווירוס הפפילומה האנושי (HPV) בבני אדם הוא כ80%. רוב הנשאים והנשאיות שלו אינם חווים כל תופעה בעייתית כתוצאה מנשאות זו במהלך חייהם.
החיסון ניתן כנגד חלק מהזנים של הנגיף – אלו שנמצאו בכל מקרי סרטן צוואר הרחם (99%), ולכן נחשבים כתורמים או גורמים לסרטן זה. מטרת החיסון היא להפחית את שיעור סרטן זה על ידי מניעת הדבקה בנגיף שככל הנראה גורם לו. בבדיקות אקראיות נמצא שרק 1% מהאוכלוסייה, גברים ונשים גם יחד, נשאים של הזנים המסרטנים. ומתוכם, רוב מוחלט לא יחלו בסרטן מסוג זה כלל.
שיעור היארעות סרטן צוואר הרחם היא כ 4 – 6 מקרים לכל מאה אלף נשים. כלומר, אישה אחת מתוך 25,000 נשים. בעולם המערבי הסרטן הזה נחשב נדיר מאוד, באופן יחסי לאוכלוסיות בעולם המתפתח, ואצל נשים יהודיות ומונוגמיות הוא נחשב נדיר עוד יותר.

                                                טיעונים נגד החיסון:

הסוגים ה"מסוכנים" של וירוס ה HPV, שכנגדם הומצא החיסון – הימצאותם באוכלוסייה היא כ 1%. מעטים האנשים שנושאים אותם בגופם. לא ברור עדיין איזה חלק ביצירת תאים סרטניים לוקחים הזנים של הנגיף שכנגדם ניתן החיסון. מאחר שאחוז הנשאיות גבוה בהרבה ממספר החולות, אי אפשר להשתמש בנתון זה כדי להוכיח חד משמעית שהנגיף גורם לסרטן. המשמעות היא שלא כל מי שקיבלה חיסון בהכרח תינצל מהמחלה. מפני שיש יותר מגורם אחד למחלה זו.
ההיפך יתכן. יתכן מצב שאישה שחוסנה בעבר, תתעלם מתסמינים חשודים, ולא תפנה לבדיקה רפואית ולבדיקות שגרה (כגון בדיקת פאפ) מתוך שאננות.
בנתונים מספריים: אחת מכל 100 תידבק באחד הזנים המסוכנים, אך רק אחת מתוך 25,000 תחלה.
אמנם סביר שילדות בכתה ח' עדיין לא נושאות את הנגיף. ובכל זאת יש לשקול היטב לאילו בנות, ובאילו קבוצות אוכלוסייה כדאי לתת את החיסון, ולאו דווקא לכל הבנות במדינה.

חברות התרופות לא עונות על השאלה במה מועיל החיסון לנשים שכבר נושאות את נגיף
הפפילומה בגופן. בחלק מהמקרים גם לא ניתן לבדוק האם את נשאית של הנגיף.

לא ברור לכמה שנים החיסון תקף, כל כמה שנים צריך לתת דחף, האם הדחף עוזר, ולכמה זמן.
המאמר הזה נכתב לראשונה בשנת 2008, ועודכן לשנת 2014. טרם קיבלנו תשובה לשאלה זו.

עדיין לא ידוע לנו על השפעות הלוואי המאוחרות של החיסון, באם ישנן כאלו. כגון, השפעות
ארוכות טווח על פוריות האישה. בכמה אחוזים החיסון מוריד את הסרטן. וזאת מפני שהחיסון עדיין חדש יחסית, ואין לאף אחד תשובות לשאלות אלו.

ידוע על דיווחים של למעלה מ7000 תלונות על תופעות לוואי מידיות לחיסון בדרגות חומרה משתנות. ובהן – כאבים ונפיחות באזור ההזרקה, בחילות , הקאות, התעלפויות ופרכוסים (!).
ישנם כמה מקרי מוות בלתי מוסברים בנשים צעירות שאירעו כמה ימים לאחר מתן החיסון, אך טרם הוכח קשר סיבתי בין השניים.

הניסיון מראה שאחרי שלב הניסויים הקליניים על תרופות באוכלוסיות עולם שלישי, ישנו המבחן האמיתי של התרופה.
זהו מבחן ה 10-5 שנים מרגע שיווק תרופה/חיסון לכלל האוכלוסייה בעולם המערבי.
היו לא מעט מקרים שתרופות מבטיחות מאוד, שעברו את כל האישורים הנדרשים, ונכנסו לשוק בקול תרועה רמה, ירדו מהמדפים בדממה דקה, או באמוק היסטרי. תלוי בחומרת התופעות שהן גרמו. כגון VIOXX. לכן הייתי מציעה למדינת ישראל לחשוב באופן מעט יותר חשדני, ולא לקפוץ בראש להיות המדינה הראשונה שמחסנת את כל בנותיה – גם הדתיות מהמגזר היהודי והערבי, בכתה ח'. בואו נחכה כמה שנים (5-10 נוספות) לראות איך החיסון הזה משפיע על כל העולם לפני שנחלק אותו לכל המדינה. זכרו, מדובר בסרטן נדיר יחסית, ונדיר עוד יותר באוכלוסייה מונוגמית. ויש לשקול, כמו בכל דבר, עלות מול תועלת, ולוודא שהתועלת היא משמעותית בהיקפיה.

                    טיעונים בעד החיסון – למי כן כדאי לקחת את החיסון?

 

לנשים שאינן מונוגמיות, מעשנות, נשים שניזונות באופן לקוי, או בעלות הפרעות אכילה, לנשים שיש להן איידס, או כשל חיסוני מכל סוג כתוצאה ממחלה או מנטילת תרופות כרוניות, נשים אחרי השתלת איברים, נשים שנמצאות במערכת יחסים זוגית שפוגעת בהן רגשית ומינית, נשים שסובלות מיבלות באיברי המין, כתוצאה של אחד מזני וירוס הפפילומה – לשקול האם החיסון יועיל עבורן, ונשים הנוטות למתח וחרדה תמידיים, שעצם קבלת החיסון תפחית מהן לפחות דאגה אחת בחיים, מתוך הנחה שתחושת רווחה ממילא מעלה את הפעילות של מערכת החיסון בגופנו.

             כיצד אפשר להפחית את הסיכון לחלות בסרטן צוואר הרחם?

1)     לשמור על מונוגמיה, במידת האפשר…
לא הוכח שטהרת המשפחה כשלעצמה מפחיתה סיכון לסרטן צוואר הרחם, אך מונוגמיה בוודאות קשורה לעניין. פחות פרטנרים = פחות סיכון להידבק.

2)     לא לעשן

3)     לאכול בריא.

4)     אם יש יבלות ידועות על צוואר הרחם, ו/או ריבוי בני זוג, לא להשתמש בקוטלי זרע.

5)     להימנע משימוש בטמפונים המכילים כלור ודיאוקסין, הידועים כחומרים מסרטנים

6)     להימנע ממערכות יחסים הכוללות ניצול נפשי או גופני. תמיד לבדוק – זה מחזק או מחליש אותי?

7)     לטפל בדיכאון וחרדה. גם בעזרת תרופות, אם צריך. דיכאון וחרדה כשלעצמם – מסרטנים.

8)     כל השאר – לרוב לא תלוי בנו.

                                               גילוי מוקדם:

כמו בהרבה מחלות, גם בסרטן צוואר הרחם הטיפול והריפוי מושפעים מאוד משלב גילוי המחלה.
ועל כן, לא כדאי לטמון את הראש בחול ולהתעלם מסימנים חשודים.
ישנם סוגי סרטן באיברים פנימיים, כגון סרטן השחלות, הריאות, והלבלב, שמתגלים בשלב מאוד מאוחר, מכיוון שאין להם תסמינים מוקדמים. כתוצאה מכך, מעטים האנשים שמצליחים להירפא מהם.
לא כן סרטן צוואר הרחם. צוואר הרחם אינו איבר פנימי! הוא משול לשן בחלל הפה. ובאותה מידה שאפשר למשש את השן, אפשר גם את צוואר הרחם. ממש כך.
אפשר לגעת בצוואר הרחם, ולבדוק אותו ידנית, כולל הסתכלות במראה, אחרי למידה, כמעט כפי שאפשר לבדוק בדיקת שד עצמית.
עם יד על הלב – כמה מתוכנו, בכל גיל ורמת משכל, מבצעות בדיקת שד עצמית אחת לחודש/חודשיים/שלושה?
גם את צוואר הרחם אפשר ללמוד למשש, להרגיש אם יש בו שינויים במבנה, אם יש בו פצעים, כיבים, אם הוא כואב במישוש, או מדמם בקלות מכל מגע, וגם ללא מגע. צוואר הרחם לא אמור לכאוב, ולא אמור לדמם.
אחרי הסבר קצר של 3 דקות, תוכלנה מרבית הנשים להגיע ולמשש את צוואר הרחם שלהן בקלות.
אישה שיש לה יבלות ידועות על צוואר הרחם, או נטייה לדמם בקלות מהצוואר, או שיש לה גורמי סיכון סביבתיים, התנהגותיים או גנטיים, ראוי שתשים אצבע על צוואר הרחם שלה, ותשים לבה לכל שינוי חריג בו.
בנוסף, כדאי לבצעי בדיקות פאפ תקופתיות, על פי המלצת הרופא. בבדיקה זו הרופא מגרד מעט תאים מהצוואר ושולח אותם לבדיקה פתולוגית. אין סיכונים בבדיקה זו, היא לא פולשנית, ולא דורשת התמחות מיוחדת. לכן גם אין צורך לעשות אותה באופן פרטי. יש אחוז  של בדיקות פאפ שחוזרות כתקינות, אף שאינן תקינות. וכן להיפך. ישנו אחוז של בדיקות פאפ תקינות לחלוטין שסומנו כחשודות, ואז האישה נדרשת לעבור בדיקות נוספות כדי לאשר שאין תאים סרטניים או טרום סרטניים בגופה.
דבר זה נכון להרבה בדיקות. ובכל זאת כדאי לעשות בדיקת פאפ.

                       דימום חשוד – נורה אדומה

כל דימום או כתם היוצא מהנרתיק באופן חריג, שאין לו הסבר הגיוני, דורש בדיקה.
בפרט אחרי גיל המעבר.
אבל גם לפניו.
דימום שלא במועד הווסת ודימום אחרי יחסי מין, יש לבדוק. לא להתעלם.
סעיף מיוחד לדתיות – לא להתעלם מדימומים. גם אם הרב התיר את הדם כטהור.
ואכן, דם מצוואר הרחם כלל אינו מטמא. אל תבלבלי בין טהור למחלה.
כלומר: גם אם את יכולה לא להסתכל, ללבוש צבעוני, לא לבדוק, לא לדעת ולא להרגיש, ולהישאר טהורה, לא בטוח שכדאי לך לעשות זאת.
עלייך לגשת לבדיקה רפואית כשהאינטואיציה שלך אומרת לך שמתרחש משהו חריג בגופך.
הרב אינו רופא. ובדיקה יכולה להציל את חייך.
ואפילו אם כתוצאה מבדיקה עצמית ורפואית לא תהיי טהורה – לא שווה להיות טהורה עוד כמה ימים, בשביל למות בגיל צעיר.
לא הייתי כותבת את הסעיף הזה, אם הייתי חסרת ניסיון. לצערי, נשים רבות מבלבלות בין הלכה לרפואה, וסולם הערכים שלהן משתבש בעקבות כך.