Skip to content

דיכוי רגשות נשיים על ידי תרופות פסיכיאטריות

שלום לקוראותיי היקרות,

אני מצרפת לכן בזאת מאמר שתרגמתי מאת ד"ר ג'ולי הולנד, רופאה פסיכיאטרית מניו יורק.

קראנה ולמדנה.

באהבה רבה, מדפנה.

Medicating Women's Feelings  – מתן תרופות לרגשות הנשים

מאת ד"ר ג'ולי הולנד – פסיכיאטרית בניו יורק, ומחברת הספר Moody Bitches""

"האמת על התרופות שאת לוקחת, שעות השינה החסרות שלך, המיניות שאינך חווה, ומה באמת הופך אותך למשוגעת."

המאמר פורסם בפברואר 2015

 

נשים מתוכנתות גנטית להיות רגישות לסביבתן, לגלות אמפתיה לצרכי ילדיהן, ולתת תשומת לב אינטואיטיבית להוריהן. התנהגות זו חיונית להישרדות שלנו ושל צאצאינו.
ישנם מחקרים המציעים את האפשרות שיש לנשים יכולת גבוהה משל גברים בהבעת רגשות רהוטה, הנובעת מההתפתחות המוחית השונה במוח האישה. במוח הנשי ישנו נפח רב יותר האחראי על שפה, זיכרון, שמיעה ואבחון רגשותיהם של בני אדם אחרים.

אבחנות אלו מושרשות בנו באופן ביולוגי, ללא אפשרות לשייכן לתסבוכת אידאולוגית פמיניסטית, או אנטי פמיניסטית. ועם זאת, לתכונות הביולוגיות הללו ישנן השפעות חברתיות.
רגשנות הנשים הינה סימן לבריאות, ולא למחלה.
והיא מקור של כוח.
ועם זאת אנו נמצאות בלחץ קבוע לרסן את חיינו בהיבט הרגשי.
למדנו להתנצל על דמעותינו, לדכא את כעסנו, ולפחד מלהיקרא היסטריות.

תעשיית התרופות מנצלת את הפחד הזה. התעשייה שמה לה למטרה לפרסם תרופות לייצוב מצב הרוח במיוחד עבור נשים, ועושה זאת בתכניות אירוח ובידור, ובעיתונים.
כיום ישנם הרבה יותר אמריקנים הנוטלים תרופות פסיכיאטריות, ביחס לעבר.
ומניסיוני, הם נוטלים את התרופות הללו לפרקי זמן ארוכים הרבה יותר משהתכוונו מלכתחילה.
המכירות של נוגדי הדיכאון והחרדה עלו משמעותית בשני העשורים האחרונים, וכיום נמצאות בראש רשימת המכירות מסך כל התרופות הקיימות.
כפסיכיאטרית בעלת ניסיון של 20 שנה, דבר זה נראה לי כטירוף.

לפחות אחת מכל ארבע נשים בארצות הברית מטופלת בתרופה פסיכיאטרית, וזאת בהשוואה לאחד מתוך שבעה גברים.
כלומר, לנשים יש סיכוי כמעט כפול מגברים לקבל אבחנה של דיכאון או חרדה.
עבור חלק מאותן נשים, תרופות אלו אכן משפרות את איכות חייהן.
אולם לאחרות תרופות אלו אינן נחוצות.
העלייה בכמות נטילת תרופות אלו במרשם רופא, אשר לעיתים אינו מתמחה בפסיכיאטריה, מביאה נשים רבות לחפש פתרונות כימיים לבעיותיהן.
נטילת תרופות פסיכיאטריות אמורה להיות החלטה רפואית, ולא תגובה ללחץ מצד חברים או כפעולה צרכנית.

הגישה התרופתית הופכת את הדינמיקה הביולוגית הנשית לכזו הניתנת לתמרון תרופתי. וזאת אף על פי שהמוח והכימיקלים שבו אמורים לפעול בזרימה משתנה.
על מנת לפשט את הדברים נסביר כי כמות מספקת של סרוטונין במוח גורמת למציאות להיחוות כטובה.
כמות עודפת של סרוטונין גורמת לאדם להיות אדיש לסביבתו.
וכמות נמוכה מדי של סרוטונין גורמת לכל בעיה להיראות כמו בעיה קשת פתרון.

בימים שלפני הווסת, כאשר באופן טבעי ישנה רגישות נפשית גבוהה מהרגיל, נשים חשות פחות בודדות, ויותר חמות מזג, יותר רגזניות מהרגיל, ופחות מרוצות מבדרך כלל.
אני אומרת ללקוחותיי שהמחשבות והרגשות הקשים שעולים להן בימים אלו הם הזדמנות לבחון מחדש את סדרי חייהן ומידת שביעות הרצון שלהן. וכל זאת בטרם יחלפו ימים אלו, ושוב הן תחזורנה להיות נוחות יותר לסביבה ולדרישותיה, בהשפעת ההורמונים המשתנה בגופן.

נוגדי הדיכאון הנפוצים ביותר, אשר משתמשים בהם גם כנוגדי חרדה הם חוסמי סרוטונין סלקטיביים, ועל ידי פעולת החסימה, משאירים את רמתו גבוהה במוח.
מצב זה גורם למציאות להיראות טובה תמיד. "הכל טוב".
אבל – יותר מדי טוב זה לא בהכרח טוב.
כמות גבוהה של סרוטונין אכן משפרת את ההתנהגות המכונה "פתיל קצר", ואינך מהירה לכעוס.
בנוסף, היא משפרת את החרדות והפחדים.
ועם זאת, רמה גבוהה וקבועה של סרוטונין במוח גורמת לך לנמנום. הסרוטונין גורם לך להתעניין פחות במין. הסרוטונין מקהה ומדכא רגשות שליליים, יותר משהוא משפר רגשות חיוביים.
גם אם תקחי תרופות המעלות את רמות הסרוטונין לא תקפצי כל היום על חיוך רחב.
מה שיקרה לך הוא שתהפכי להיות יותר רציונלית ופחות אמוציונלית.
ישנם מטופלים המדווחים על ירידה ברמות האמפתיה, הגירוי, העצב, החלומות האירוטיים, היצירתיות, הכעס, ביטוי הרגשות, היכולת לחוות אבל ודאגה.

כמובן שישנם מקרים בהם תרופות פסיכיאטריות נדרשות.
הבעיה היא ששימוש בהן גורמת לאנשים חולים באמת, להישאר לא מטופלים. וזאת בגלל בעיות סוציו אקונומיות.
ישנם אנשים המנסים לטפל בתרופות בבעיות שאינן פסיכיאטריות, אלא הן צירוף של גורמי דחק, כגון שינה בלתי מספקת, חוסר באור שמש טבעי, תזונה קלוקלת, תנועה ותקשורת.
כל אלו הינם מרכיבים חיוניים לחיינו בהיותנו יצורים חברתיים. ואי אפשר להעלים את הצרכים הללו בעזרת תרופות.

כאשר רמות הסרוטונין בגוף האישה גבוהות מדי על בסיס קבוע באופן מלאכותי, הן נמצאות בסיכון לאבד את הרגישות הנפשית שלהן, על כל תנודותיה. ומכאן נוטות להפגין התנהגות גברית בעלת אפיון הורמונלי סטטי. ההתנהגות הרגשית הסטטית החדשה מעודדת נשים להתנהגות המקובלת בקרב גברים. בהיותן במצב בלתי פגיע ברובד הרגשי, הן מסגלות לעצמן את אותן התנהגויות גבריות המאפשרות להן להתקדם לעבר מקצועות הנשלטים בידי גברים. מחקרים שבוצעו על פרימטים הראו שמתן תרופות מסוג SSRI  עודדה בקרבם התנהגות חברתית של שליטה, והעלתה את ההיררכיה של מקבלי התרופה בתוך המבנה החברתי שלהם.

אם כך, מהו המחיר?
באחד הימים קיבלתי טלפון נסער מלקוחה שטלפנה אליי ממשרדה בבכי, וביקשה שאעלה לה את המינון של נוגדי הדיכאון. זאת מכיוון שאינה יכולה להיראות בוכה בעת העבודה.
לאחר שחקרתי אותה בדבר הסיבה שהעציבה אותה, היא סיפרה שהבוס בגד באמונה והשפיל אותה לעיני צוות העובדים.
בסופו של דבר סיכמנו שהדרך הטובה מבין השתיים היא להתמודד ולהתעמת מולו בצורה שקולה ורגועה, על פני תוספת תרופות.

מחקרים רפואיים מראים כי רופאים נוטים לתת יותר מדי תרופות פסיכיאטריות לנשים בהשוואה לגברים. ובפרט לנשים בגילאים 35-64.
אצל חלק מהנשים בגילאים אלו התסמינים של פרה – מנופאוזה דומים לדיכאון. ודמעות הינן אירוע נפוץ.
אולם בכי אינו נובע רק מעצב. אנו בוכות גם כאשר אנו מפוחדות או מתוסכלות או נחשפות לחוסר צדק, ולכאב אנושי.
חלק מהנשים בוכות יותר מאחרות.
אין זה אומר שאנו חלשות, או שיצאנו מכלל שליטה.
במינונים גבוהים SSRI  גורם לקושי בשחרור דמעות, ואף יכול לגרום לאדישות ושוויון נפש מוגזם.
וזאת כאשר ידוע לנו ששינויים יכולים להגיע במקרים רבים דווקא ממקום של חוסר נוחות ומתוך מודעות לכך שהדברים אינם מתרחשים כשורה.
אנחנו יודעות מה נכון רק כשאנו מרגישות זאת. ולשם כך צריך להרגיש.
אם תרופות אלו גורמות לשאננות יתרה, נמצא שהן אינן עוזרות לאיש.

כאשר אנו בטיפול יתר, רגשותינו נעשים סינתתיים.
לצורך העצמה וצמיחה אנושית, זוגיות טובה, ועולם טוב ושלו יותר, אנו זקוקים ליותר אמפתיה, יותר תשוקה, יותר קבלה, יותר רגישות ויותר פגיעות.
לא פחות.

אנו מוכרחות להפסיק לתייג את החרדות והעצב שלנו כסימפטומים בלתי נוחים.
עלינו להתחיל להתייחס אליהם כאל חלק מקידום הבריאות הביולוגית שלנו.

 

 

 

 

בודקות הטהרה – "העיניים של הרב", הרציונל, הביצוע, היתרונות והחסרונות

מקצוע בודקות הטהרה – העיניים של הרב

הרציונל, הביצוע, הגשר בין הרב לנבדקת, היתרונות והחסרונות

 

רקע:

בדיקת טהרה היא בדיקת נרתיק האישה לצורך דתי שאינו רפואי, ומטרתה היא זיהוי מקור דם לא צפוי, או בעל מראה, מרקם, כמות וצבע  שאינם מאפיינים דם ווסת או דם רחם.
בדיקה זו מבוצעת על ידי בודקת טהרה שהוכשרה לכך, או על ידי רופא/ת נשים, לבקשת האישה הנבדקת.
במרבית המקרים אישה מגיעה לבדיקת טהרה לאחר ששאלה רב על ההשלכות ההלכתיות של הדם שראתה, והופנתה על ידו לבדיקת הטהרה.
בחלק מהמקרים הנבדקת פונה בעצמה לבדיקת טהרה, ללא תיווך של רב, כאשר נראה לה שמדובר בדם ממקור לא רחמי, ואינו מטמא.
תוצאות הבדיקה נמסרות בדרך כלל על ידי הנבדקת לרב, והרב פוסק על פיהן האם האישה יכולה להמשיך להיות בקרבה גופנית לבעלה בטהרה, או שעל הזוג לפרוש זה מזו עד להיטהרות האישה.

מה בין דם רחם לדם שאינו מהרחם:

דם ממקור רחמי, היוצא מהרחם בפיקוד הורמונלי טבעי או מלאכותי, תקין או לא תקין מבחינה רפואית, הוא דם מטמא על פי ההלכה הנוהגת בימינו. כאשר אישה מדממת מתוך הרחם היא נחשבת טמאה.
בימינו, כשאין לנו בית מקדש, ההשלכה היחידה לטומאה וטהרה של אישה בהקשר לדם רחם, היא על הקרבה הגופנית בין אישה לבעלה. כמובן שקרבה גופנית היא אחת הנגזרות לקשר נפשי, אך לא אעסוק בהיבט זה כאן.
לעומת זאת, דם היוצא מנרתיק האישה, ומקורו שונה מהרחם, הוא דם טהור לחלוטין. אישה הרואה דם שאינו מהרחם טהורה לבעלה, ויכולה לקיים עמו מגע מלא הכולל יחסי מין.

לפי דין התורה, יש חילוק הלכתי ברור מבחינת ימי ההיטהרות הנספרים על ידי האישה לאחר ראיית סוגי דם שונים. יש הוראות ברורות לגבי דם נידה- שהוא דם ווסת, לבין דם רחם שלא בעתו (זבה גדולה וקטנה), ודם יולדת זכר ונקבה.
בימינו כל הרואה דם רחם – נידה, זבה ויולדת, דין אחד לכולן. סופרת 7 ימים מרגע שפסק הדם, ואז טובלת במקווה טהרה, ויכולה להתאחד עם בעלה לעניין מגע פיזי.

יוצא מכלל זה הוא דם רחם שמקורו בפצע ברור בתוך הרחם. בחלק מהמקרים וחלק מהפוסקים יתירו דם זה כדם טהור, אף שיצא מהרחם.

סוגים של דימומים נרתיקיים:

דם נרתיקי יכול להופיע כתוצאה מאחת האפשרויות הבאות או משילוב של כמה מהן:

דם כתוצאה מפציעה/חיכוך של דפנות הנרתיק. דבר זה יכול להתרחש בעת החדרת אצבעות או חפצים לנרתיק, החדרת בדי בדיקת טהרה לנרתיק, בעת יחסי מין הכוללים חדירת פין לנרתיק, חיכוך של דיאפרגמה למניעת הריון בדפנות הנרתיק, מעבר חלקי צואה גדולים מהחלחולת אל פי הטבעת תוך חיכוך/פתיחת פצע קיים בנרתיק או בצוואר הרחם, חדירת פין לא מותאמת אנטומית הפוצעת את הנרתיק, שאריות של קרום בתולין, צריבת הנרתיק בעת שימוש בקוטלי זרע, גרד כתוצאה משגשוג של פטריות וחיידקים, ועוד.

דימום נרתיקי נוטה להתרחש במקרים בהם המצב הבסיסי של הנרתיק רגיש ונוטה לדמם בקלות יחסית.
רגישות נרתיק יכולה להתרחש בכמה מצבים גופניים:
כאשר אישה מיניקה, ומאגר הורמון האסטרוגן בגופה נמוך במידה כזו הגורמת לקרעים קטנים ביותר ברקמת דופן הנרתיק, הנוטים לדמם בעת מגע וחיכוך.
לאחר גיל המעבר, יכולה רקמת נרתיק לדמם באותה מידה ומאותה סיבה, אף שהאישה כבר אינה רואה דם ווסת, יתכן שתדמם מהנרתיק או מצוואר הרחם עקב דלדול מאגרי הורמון האסטרוגן בגופה.
בימים לא פוריים, המתרחשים בדרך כלל לאחר הווסת ואחרי הביוץ, כאשר הנרתיק נמצא במצב בסיסי של יובש יחסי, עם מיעוט הפרשות.
כלות צעירות בתולות או שכבר אינן בתולות, יכולות לדמם מהנרתיק עקב שאריות של קרום בתולין, או עקב ניסיונות חדירת פין לנרתיק שאינם מותאמים למבנה הנרתיק, ופוצעים אותו, בדרך כלל באזור תחתית הנרתיק – בפרינאום.
דימומי צוואר הרחם:

צוואר הרחם הוא איבר גלילי היוצא מהרחם אל תוך הנרתיק. האישה ובן זוגה באים עמו במגע ישיר.
האישה בעת מגע בצוואר הרחם באצבעותיה לצורך שימוש באמצעי מניעת הריון, בדיקת מצב הפוריות שלו, ובדיקת טהרה עם בדי בדיקה. בן הזוג מגיע לצוואר הרחם ומתחכך בו בעת מגע מיני הכולל חדירת פין לנרתיק, או בעזרת אצבעותיו.

צוואר הרחם נוטה לדמם בקלות רבה יחסית, מאחר ופני השטח הרירי שלו דקים ועדינים מאוד.
רקמת צוואר הרחם קשה יחסית בהשוואה לרקמת הנרתיק, ועל כן כל חיכוך בצוואר הרחם הוא בעל פוטנציאל לגרום לדימום. למרות זאת, בדרך כלל רקמת צוואר הרחם אינה מדממת אצל רוב הנשים.
לעומת הרוב, יש נשים שאצלן רקמת צוואר הרחם מדממת בכל מגע מכל סוג.

צוואר הרחם נוטה לדמם בקלות רבה באחד או שילוב של כמה מהגורמים הבאים:
כיב/פצע ידוע בצוואר הרחם הנגרם מחיכוך חוט של התקן תוך רחמי, מצריבה של קוטלי זרע, ממגע מיני עוצמתי של פין או חפץ אחר, או מיבלות בצוואר הרחם.

דימומי צוואר הרחם לרוב מוחלט של הדעות ההלכתיות אינם מטמאים, אף כי צוואר הרחם הוא חלק מהרחם עצמו.

מתי אישה מגיעה לבדיקת טהרה:

כאשר אישה אינה מצליחה לזהות בעצמה את מקור הדם היוצא מגופה, ונראה לה שאין זה דם נידה או יולדת רגיל, המטמא בבירור, היא צריכה לקבל החלטה הלכתית האם לפרוש ממגע עם בעלה.
נשים דתיות הנמצאות במצב זה לעיתים מזומנות פונות לרב כדי לקבל חוות דעת הלכתית שעל פיה ינהגו.
חלק מהנשים מתארות לרב את מאפייני הדם שראו, ואת המקום בו ראו את הדם, וחלק מהנשים מביאות לרב בעצמן או על ידי שליח/ה את הדם עצמו להתרשמות הלכתית.
הרב פוסק האם הדם טהור או טמא, בהתאם לסיפור המקרה ו/או מראה הדם על גבי החפץ אותו הביאו לו לבדיקה. בנוסף, גם מצבו הנפשי של הזוג נלקח בחשבון בחלק מהמקרים בהם ניתן להטות את הכף לפסיקה מקילה או מחמירה בהתאם לנסיבות.
והיה אם הרב אינו מצליח להכריע בכלים הלכתיים לטמא או לטהר את הדם, וחושד שיתכן כי מקור הדם הוא מפצע ואינו מהרחם, הוא מפנה את האישה השואלת לבדיקת טהרה.
לעיתים אישה חושדת שיוצא מגופה דם שאינו דם רחם, ופונה בעצמה לבדיקת טהרה, ללא הפניית רב.
את התוצאה של הבדיקה האישה נותנת לרב, והוא מכריע להתיר או לאסור את הדם בהתאם לתוצאת הבדיקה.
חלק מהנשים הנבדקות בבדיקת טהרה מחליטות בעצמן כיצד לנהוג מבחינה הלכתית בהתאם לתוצאות הבדיקה, ואינן חוזרות לרב לקבל היתר או איסור על הדם.

בדיקת טהרה בהיבט המעשי:

הנבדקת פונה לבודקת הטהרה, בדרך כלל בטלפון, ומבקשת לתאם פגישה.
הבודקת שואלת כמה שאלות בנוגע לדימום אותו ראתה האישה.
הבודקת מקבלת החלטה, על פי השיחה, האם יש צורך או תועלת בבדיקת טהרה, ומתי לפגוש את האישה – בהתאם ליכולות האישה והבודקת להיפגש.
האישה מגיעה למרפאת הבודקת, או לבית הבודקת, לצורך בדיקת הטהרה.
במידה והאישה פונה לרופא/ת נשים לצורך בדיקת טהרה, היא מיידעת אותו על מטרת בואה בעת כניסתה לחדר, לרוב ללא הקדמה טלפונית.

בעת הבדיקה האישה מתבקשת לעלות על מיטת הבדיקה, ללא תחתונים, ולפשק את רגליה בתנוחת בדיקה גניקולוגית.
הבודקת מקרבת אור חזק אל פתח נרתיק האישה, ומתבוננת בפתח. בחלק מהמקרים די בהתבוננות זו כדי לזהות את מקור הדם. במידה ויש פצע מדמם בפתח הנרתיק. במידה וכמות הדם וצבעו מתאימה לפצע חיצוני בקדמת הנרתיק, הבודקת מפעילה שיקול דעת האם להסתפק בבדיקה חיצונית זו, או לעבור לבדיקה פנימית כדי לוודא שאין דם היוצא מהרחם. בחלק מהמקרים הבודקת מתייעצת טלפונית עם הרב שלה, או הרב של הנבדקת, בהתאם לנסיבות המקרה, תוך כדי הבדיקה, בשאלה האם להרחיב את הבדיקה, או להסתפק בבדיקה חיצונית זו.
במרבית המקרים, הדימום בפנים הנרתיק או על גבי צוואר הרחם.
על כן הבודקת מרחיבה את קירות הנרתיק בעזרת מפשק גינקולוגי (ספקולום), ומתבוננת באור חזק אל קירות הנרתיק ואל פתח צוואר הרחם כדי לחפש פצע אפשרי.
במידה והבודקת מזהה אזור מגורה או אדמומי, בפנים הנרתיק או על גבי צוואר הרחם, שאינו מדמם בעת הבדיקה, היא לוקחת מקלון עם צמר גפן בקצהו ומשפשפת בעדינות את האזור החשוד, ורואה האם האזור מדמם במגע או לא.
בחלק מהמקרים, הבודקת מתבוננת אל פתח צוואר הרחם על מנת לזהות האם יוצא מתוך הרחם דם בעת הבדיקה. את זאת עושה הבודקת לפי בקשת הרב, אם חשוב לו לוודא שאין דם היוצא מהרחם, או אם כמות הדם שראתה האישה אינה תואמת את הממצאים בנרתיק. כלומר, כשיש פצע בנרתיק המוציא כמות דם קטנה מאוד בעת הבדיקה, והאישה מתארת או מראה לבודקת כמות גדולה של דם.
בנוסף, אם הבודקת אינה מוצאת כל מקור דם באזור הנרתיק או צוואר הרחם, היא מתבוננת במשך זמן מה אל פתח הצוואר כדי לראות האם יוצא דם מתוך הרחם בזמן הבדיקה.
תקשורת עם הרב לפני, תוך כדי, ולאחר בדיקת הטהרה:
ברוב המקרים, מוסרת הבודקת לאישה את ממצאי הבדיקה בכתב או בעל פה, ולעיתים מתעדת את הבדיקה בניירותיה, למקרה שהרב יתקשר אל הבודקת לשאול פרטים נוספים בעניין הבדיקה שבוצעה באישה.
האישה פונה לרב עם ממצאי הבדיקה לצורך פסיקת ההלכה בעניינה. אם האישה מבקשת מהבודקת לבצע עבורה את השיחה עם הרב, או שאין לאישה רב לשאול אותו, תשוחח הבודקת עם הרב על מנת לקבל ממנו פסק הלכה בהתאם לתוצאות הבדיקה.
השיחה עם הרב מתבצעת בסמוך לבדיקה, או כמה שעות לאחריה, כפי זמינות הרב. וכך מקבלת האישה תשובה הלכתית בתוך זמן קצר יחסית מרגע ביצוע הבדיקה.
בחלק מהמקרים הבודקת עובדת בצמוד לרב מסוים, או לכמה רבנים, ויודעת מראש מה הם היו רוצים שתחפש בבדיקתה, ומה הם לא רוצים שתבדוק.
למשל, יש רב שמבקש לדעת מהיכן הדם הגיע ברמה גבוהה של וודאות, ורוצה לפסוק הלכה לפי הסבירות הקרובה ביותר להתרחשות המציאותית של הדם.
לעומתו, יש רב שמבקש לתלות את הדימום של האישה בפצע קיים או בפצע אפשרי, גם אם המקור האמתי של הדם הנוכחי הוא לא מהפצע, וגם אם מקורו הוא מהרחם.
במידה והרב הפוסק המוכר לבודקת הוא גם הרב של האישה הנבדקת, תדע הבודקת מראש כיצד לבצע את הבדיקה, כדי להתאים את הבדיקה לאופן הפסיקה של הרב הפוסק.
דבר זה בהחלט אפשרי, מכיוון שבחלק מהמקרים הנבדקות מתגוררות בסמוך לבודקות, ביישובים או בערים, ומתייעצות עם אותם רבנים.
במידה והבודקת אינה מכירה את הרב של האישה, היא יכולה להתקשר אליו לשאול אותו כיצד הוא רוצה שהבדיקה תתבצע. האם להביט ולחפש דם רחם היוצא מפתח הצוואר, או לחפש פצע אפשרי, ולהשתדל לא להביט אל פתח הצוואר, כדי לא לראות דם היוצא ממנו בעת הבדיקה, בנוסף לפצע קיים, או כסיבת הדם היחידה.
לעיתים קרובות הרב הפוסק אינו זמין לשיחה טלפונית בעת ביצוע הבדיקה. כאשר הבודקת אינה יכולה ליצור עמו קשר בעת הבדיקה ואינה מכירה את פסיקותיו, היא מבצעת את הבדיקה לפי שיקול דעתה, על פי סיפור המקרה של האישה, בשילוב עם מראה הדם, והרושם אותו מקבלת הבודקת ממפגש ושיחה עם האישה הנבדקת.
ישנם רבנים הידועים כפוסקי הלכה בענייני טהרת המשפחה, ואלו משתדלים להיות זמינים לשיחות טלפון סביב שעות השקיעה וצאת הכוכבים מדי יום. רבות מבדיקות הטהרה מתקיימות סביב שעות אלו. בפרט אצל נבדקות שמבקשות מהבודקת לבצע עבורן ובמקומן את בדיקות הפסק הטהרה ובדיקות של שבעה נקיים, האמורות להתבצע בסמוך לשקיעה.
לאחר בדיקת הטהרה:
הבודקת אינה פוסקת הלכה לאישה כיצד לנהוג מבחינה הלכתית, אף שהיא רואה את מקור הדם, ויכולה לשער ברמה גבוהה של וודאות מה תהיה פסיקת הרב לאור ממצאי הבדיקה שביצעה.
מלכתחילה, הרציונל של הקמת מערך בודקות טהרה בעלות אוריינטציה דתית ונאמנות הלכתית, הינו ליצור עיניים לרב. זאת מאחר שרב אינו בודק את האישה, והוא יכול אך ורק לשמוע את הסיפור, ובחלק מהמקרים לראות את הדם על גבי בד ולא בגוף, מטעמי צניעות.
השאיפה של רוב הרבנים הנעזרים בבודקות טהרה, היא להשתמש בשירותיהן כמה שפחות, ולהשתדל לפסוק הלכה על פי כלים הלכתיים, בלא צורך בבדיקת טהרה, כל עוד הדבר אפשרי.
בדיקת טהרה בשירות עצמי:
חלק מהנשים פונות לבודקת הלכתית מטעם עצמן ולא בהפניית רב.
לאחר הבדיקה, חלק מאלו שהגיעו לבודקת ללא הפניית רב, הולכות לרב כדי שיפסוק להן הלכה, וחלקן מחליטות על דעת עצמן כיצד לנהוג הלכתית, לפי ממצאי הבדיקה.
דבר זה תלוי באישה הנבדקת, על פי השקפת עולמה ובהתאם להרגלים שלה בהקשר לשאלת רב באופן כללי, ובהלכות נידה בפרט.
יש נשים ששואלות רב בכל מקרה, על כל דם או כתם שראו, ואף אם נראה להן בוודאות גדולה שמדובר בפצע נרתיקי.
לעומתן, יש נשים שלומדות את ההלכות כפי הבנתן, ואינן שואלות רב, בטח ובטח שלא מראות לרב או לשליח/ה כתם דם על גבי תחתונים או בד אחר, גם כאשר פירוש הדבר מבחינתן שתהיינה בסטטוס של טומאת נידה. אלו באות לבדיקת טהרה, בדרך כלל על מנת לזהות האם כפי חשדן, יש פצע כלשהו, ומחליטות על דעת עצמן כיצד לנהוג לאחר הבדיקה.
כלומר, הן משתמשות בכלי הלכתי שיצרו רבנים, שהוא חלק ממערך פסיקת ההלכה, על מנת לפסוק לעצמן הלכה בפועל. ואינן משתמשות בחלקו השני של השירות – פסיקת הלכה של רב.

 

שיקול הדעת של בודקת ההלכה בהיבטים שונים:

 

לבודקת הטהרה חלק מהותי, ואף מכריע, בתשובה ההלכתית הסופית שתינתן לאישה מאת הרב, החל משיחת הטלפון הראשונית עם האישה, החלטתה האם לבצע את הבדיקה, מתי לבצעה ואיך לבצעה.
כלומר, אף שבודקת הטהרה היא שליחה של הרב, ומבצעת את הבדיקה לפי בקשתו, היא צד אנושי חשוב במצב הטהרה של הנבדקת.
למעשה, בחלק מהמקרים, הבודקת היא מעין חוות דעת הלכתית נוספת לרב הקובעת בפועל את סטטוס הטהרה של האישה, וזאת לפעמים אפילו מבלי לבדוק את האישה כלל.

כאשר הבודקת מסרבת לבדוק אישה
יש בודקות טהרה שלא תסכמנה לבדוק נשים שלא הופנו על ידי רב כלשהוא, יהא הסיפור שלהן אשר יהא. בודקות אלו עובדות רק בהנחיית רב.
חלק מהבודקות כן תבדוקנה כל אישה המבקשת בדיקה, במידה ונראה להן מסיפור המקרה שבדיקה יכולה לתת מענה הלכתי, גם ללא הפניית רב.
חלק מהבודקות תסרבנה לבדוק אישה, כאשר לפי סיפור המקרה נראה להן בוודאות גבוהה מאוד שהבדיקה לא תועיל לנבדקת, ואולי אף תטמא אותה. וזאת, אף אם האישה הופנתה על ידי רב.
דוגמא למקרה שכזה: כאשר רב מפנה את האישה לבדיקת טהרה יומיים או שלושה לאחר ראיית הכתם או הדם, או כאשר האישה מתמהמהת יומיים ויותר מלפנות לבודקת טהרה, לאחר שהופנתה על ידי הרב, וחושבת שיש עדיין מה לבדוק ולהסיק מסקנות הלכתיות. גם רבנים לא תמיד מסבירים לאישה שעליה להיבדק בהקדם האפשרי, ורצוי באותו יום בו ראתה מראה דמי ושאלה עליו, אם שאלה באותו יום שראתה.
בדרך כלל, כמה ימים לאחר ראיית מראה דמי, קשה מאוד למצוא את מקורו. זאת מכיוון שאם הדם הוא מהרחם, כבר אין עדות לכך. ואם הדם מאזור הנרתיק, גם אז במרבית המקרים האזור כבר נרפא ולא משאיר סימן כלשהוא על גבי דפנות הנרתיק. בדיקת טהרה במצב כזה משמעותה לטמא את האישה. לא מוצאים פצע נרתיקי בדרך כלל. במידה ויש כיב על צוואר הרחם, לא ניתן להוכיח שהוא זה שדימם לפני יומיים. נותר רק להסיק שהדם היה מהרחם או מאותו כיב על גבי הצוואר. אפשרות נוספת היא לתלות את הדימום בפצע אפשרי, אם רואים אזור אדמומי או כיבי, או שהאישה החדירה לנרתיק חפץ פוצע, כגון דיאפרגמה וכיוצא בזה.
במקרה של רב התולה דימום בפצע, יש טעם לבצע בדיקה כעבור יומיים ומעלה מראיית מראה דמי. שכן, במידה ויש אזור בעל מראה פצוע, הרב יתיר את הנבדקת. אלא שלא בכל המקרים הבודקת יודעת מראש על פי מה הרב פוסק הלכה. אם מכיוון שאינה מכירה אותו, ואת פסיקותיו. ואם מכיוון שרבנים אינם משתפים את הבודקות מראש בשיקוליהם בפסיקת הלכה. זאת על מנת שהבודקת תבצע את מה שנתבקשה – בדיקה גופנית, בלא להביע דעה הלכתית.

 

תנאים פיזיים ותגמול חומרי ורוחני לבודקות הטהרה

 

בודקות הטהרה רובן ככולן הן בוגרות קורס הכשרת בודקות של מכון פועה. בקורס זה לומדות נשים שהן לרוב אחיות, ומיעוטן רופאות בהכשרתן – בכל תחומי הרפואה, ודתיות בהשקפת עולמן, ובמראה לבושן.

הבודקות הן בנות גילאים שונים. חלקן בגילאי 25 – 40, בגיל הפריון, ואימהות לילדים קטנים. חלקן כבר בנות 45 ומעלה, כאשר שילחו את רוב ילדיהן מהקן, ובעלות זמן גמיש יותר לתעסוקה בשעות אחר הצהריים והערב, השעות בהן מתבצעות בדרך כלל בדיקות טהרה.
רוב מוחלט של הבודקות עובדות במקצוע הראשי שלהן, ומבצעות בדיקות טהרה כנספח תעסוקתי, כלכלי, ורוחני. יש מעט מאוד בודקות שעוסקות אך ורק בבדיקות טהרה, ומתפרנסות מבדיקות אלו בלבד.  חלק מהבודקות משתמשות בקליניקה פרטית לבדיקות הטהרה, המשמשת לבדיקות אלו בלבד, או לבדיקות טהרה וטיפולים נוספים שלהן או של מטפלים אחרים. חלק מהבודקות משתמשות בחדר בדיקות בתוך מרפאה של קופות החולים, באישור ותמיכת הנהלת הקופות.
וחלק מהבודקות משתמשות בחדר בביתן שלהן.
ייתכן שישנו מיעוט של בודקות שעושות ביקורי בית בבתי הנבדקות. בפרט אם בתי הנבדקות נמצאים בסמוך למגורי הבודקת, ויש תנאים פיזיים המאפשרים את הבדיקה בבית הנבדקת.
התגמול החומרי על בדיקת טהרה, שאורכה בין רבע שעה לשעה, הוא כ80 שקלים בבדיקה פרטית שלא במסגרת קופת החולים. זהו הסכום שאותו מתיר מכון פועה לבודקות לקחת מהנבדקות. בכל מקרה של חריגה גסה למעלה מסכום זה, עלולה לגרום לשלילת תעודת הבודקת מטעם מכון פועה. זאת על מנת לשמר את הסכום עממי, ולאפשר את הבדיקה לכל אישה, בכל מעמד כלכלי.
ישנן אחיות המבצעות בדיקות טהרה במתחם קופת החולים ללקוחות הקופה. בודקות אלו מקבלות תגמול נוסף על משכורתן החודשית הקבועה, בגובה של כ 40 שקלים. הבדיקות מתבצעות בשעות הפנאי של הבודקת, ובדרך כלל לא בשעות פעילות המרפאה. שכן, לא ניתן לאחות להיות זמינה לשרת את הציבור בבדיקות דם, חבישות והדרכות, ובו בזמן לבצע בדיקות טהרה, הדורשות פרטיות, שקט, זמן וסבלנות. ישנן מעט בודקות ייעודיות בקופות החולים, שכל משרתן מורכבת מבדיקות טהרה. אך אלו מעטות מאוד.
למרות האמור לעיל, יש מקומות בארץ בהם בדיקת טהרה עולה כ200 שקלים, ולעומתם יש בודקות במקומות אחרים בארץ המבצעות את הבדיקה בהתנדבות.
ישנם גם מקרים בהן הנבדקות אינן רואות לנכון לשלם על בדיקת טהרה, ובפועל לא משלמות עליה, גם כאשר הבודקת מעוניינת ליטול שכר על עמלה, בפרט אם שכרה שמרטף לילדיה לצורך ביצוע הבדיקה. מדובר במיעוט קטן באוכלוסייה המאמין ששירותי דת מכל סוג צריכים להינתן בחינם.
בשונה מהשכר החומרי, אשר ניתן להבין די בבירור מהאמור לעיל, שלא ניתן להתפרנס ממנו לבדו, ישנו גם השכר הרוחני שאותו מבקשות לקבל בודקות הטהרה.
מדובר בנשים דתיות, הנאמנות לדת ולהלכה, הרואות בעבודה זו שליחות רוחנית ממעלה ראשונה.
בכל ביצוע בדיקת טהרה רואות הבודקות מצווה חשובה, של עיסוק בצרכי ציבור באמונה. דבר זה בולט מאוד אצל הבודקות הצעירות המטופלות בילדים קטנים ועול הפרנסה רובץ על כתפיהן. ובכל זאת מוצאות הבודקות הללו זמן להקדיש לבדיקות טהרה בשעות העמוסות ביותר ביום, בערבי שבתות וחגים, ובחלק גדול מהמקרים מפנות את זמנן לבדיקה בהתראה קצרה מאוד.
דוגמא לאירוע מהשטח: האחות, שהיא גם בודקת בשעות הפנאי, הגיעה הביתה לביתה אחרי משמרת בוקר בבית החולים. היא עייפה. אך אוזרת כוחות לבשל לילדיה ארוחה חמה, בודקת את שיעורי הבית שלהם, משחקת עם הקטנטנים, יוצאת לגן המשחקים, מכינה ארוחת ערב, ומתכוננת למקלחות והשכבת הילדים לישון (סדר ערב של האימהות) – אך פתאום מתקשרת אישה נואשת שצריכה בדיקת טהרה עכשיו. רגע לפני השקיעה. ולא – יהא עליה לספור מחדש 7 נקיים, ואנה היא באה…מה לעשות? הבעל של האחות לא בבית. גם החדר המוקדש לבדיקות טהרה מלא בערימות כביסה לקיפול על גבי מיטת הבדיקה, ומי ישמור על הילדים בזמן שהאחות מפנה את עצמה לבדיקת טהרה? ועוד בתמורה לסכום כה סמלי?…
ועל כן יש לא מעט בודקות שהוכשרו לביצוע בדיקות טהרה וקיבלו תעודת בודקת, ואינן עוסקות בכך בפועל. מקוצר רוח ומעבודה קשה.
בודקת שתסרב לבדוק אישה בגלל קוצר זמן תתבייש לפגוש במבקשת במכולת או בגן המשחקים. שהרי בגלל הבודקת נמנעה טבילה בזמנה. ואם כן תבדוק את האישה, גם אז לא תמיד פשוט ונעים וקולח ("זורם") לפגוש את הנבדקות בשבילי השכונה או היישוב. וגם זה היבט שראוי לבודקת לשקול אותו לפני שהיא מתחילה בלימודי המקצוע.

מקצוע בודקת הטהרה הוא מקצוע חדש יחסית בשמו הנוכחי, אך לא מן הנמנע שלאורך הדורות, מאז התחילו נשים יהודיות לספור 7 נקיים ולבדוק עצמן בעזרת בדי בדיקה, היו בודקות טהרה. אולי הן היו מיילדות בכפרים, ואולי עסקו ברפואת צמחים. זאת יש לחקור וללמוד. ואיני יודעת על כך יותר מקוראי המאמר. בכל אופן, ניתן לראות כי הבבואה של מקצוע זה היא פן נוסף בעזרת נשים ובאחוות נשים, שמתאמצות לעזור זו לזו גם בתנאים לא נוחים במיוחד, כמתואר לעיל.

יתרונות בבדיקת טהרה

הבודקת מחליפה את רופא הנשים לצורך ייעודי זה. היא זמינה יותר, לעיתים זולה יותר, ואין צורך להסביר לה את מהות הצורך בבדיקה זו.
הבודקת מבצעת את הבדיקה בטווח זמן פחות מוגבל ולחוץ בהשוואה לרופא נשים. היא יודעת בדיוק מה לחפש, ועושה זאת במיומנות.
יש סיכוי רב שבודקת תמצא פצע קטנטן בנרתיק שהרופא לא שם לב אליו, רק מכיוון שהתבוננה וחיפשה ביסודיות גבוהה ממנו.
לבודקת אוריינטציה דתית כשל הנבדקת, ולכן לא תלגלג על צרכיה הדתיים כפי שעושים חלק מרופאי הנשים, בפרט אם מגיעה למרפאתם אישה בריאה לחלוטין, ללא צורך רפואי, ומבזבזת להם זמן שאותו הם יכולים להקדיש לטיפול במחלות, כפי שמצופה מהם.
אין צורך להגיע למרפאה מלאה חולים ולעמוד בתור. טהרה אינה מחלה.
הבדיקה יכולה להתבצע בפרטיות, ובמקום נעים, ללא ניחוחות של חומרי חיטוי.
יש נשים שאינן נבדקות אצל רופא בדיקה תקופתית, ועל כן הבודקת יכולה לזהות סימני מחלה חשודה ולהפנות את האישה לבדיקה רפואית, במידה ויש חשד לסרטן צוואר הרחם, צניחות רחם ושלפוחית השתן, מחלות מין, הפרשות נרתיק לא טבעיות, ושאר צרות שאיתן יש נשים שחיות ולא חושבות שאפשר או רצוי לטפל בהן.
למעשה, הבודקת מעלה את מודעות האישה לגופה, ובמקרים מסוימים מצילה את חייה על ידי גילוי מוקדם של מחלות מסכנות חיים, כגון סרטן צוואר הרחם.
במקרים של נרתיק או צוואר הרחם המדמם בקביעות, דבר שגורם לנשים רבות למצוא את עצמן בלא יודעין במצב תמידי של סטטוס טומאה, יכולה הבודקת לבצע עבור הנבדקת את הבדיקות הקריטיות להיטהרות – והן: הבדיקה המכונה הפסק טהרה, המפרידה בין ימי הדימום לימים ללא דימום, ואת הבדיקות של הימים ראשון + שביעי ל7 נקיים לפני הטבילה. ועבור חלק מהנשים לבצע גם בדיקה נוספת ביום 3 או 4 לנקיים, לפי פסיקת הרב של האישה.
ישנן נשים שלא מצליחות להחדיר בד בדיקה לנרתיק בלא שייצא על הבד דם. הבודקת יכולה לנטרל את האזור המדמם בנרתיק, או על פתח צוואר הרחם, בעזרת חסימה מכנית עם מפסק גינקולוגי או משחה מרפאת (ג'ל עץ התה, קפה, כורכום, ועוד), ולהוציא בדיקה טהורה.
הבודקת יכולה להדריך נשים כיצד לבצע בדיקות בצורה עדינה שאינה פוצעת, אם וכאשר מדובר במצב קבוע שדורש התבוננות מצד הבודקת על אופן ביצוע הבדיקות ומתן הדרכה מחודשת.
הבודקת יכולה לזהות אצל נבדקת מצב של חרדה טורדנית כפייתית (OBSSESIVE COMPUSIVE DISORDER), הגורמת לה לביצוע סדרות לא נחוצות של בדיקות מיותרות חוזרות ונשנות, רחצות מוגזמות, פציעות חוזרות וביקורים תכופים מדי אצל רופאים ובודקות טהרה. אמנם מדובר בבעיה קשה לטיפול, מכיוון שהיא באה לידי ביטוי בכמה וכמה אופנים, ודורשת טיפול פסיכיאטרי. אולם זיהוי והפניית החולה לטיפול רפואי יכולים להציל את איכות חיי הנבדקת ושלום הבית שלה. נישואים שהיו על סף גירושין, השתקמו הודות למודעות של איש מקצוע. והבודקת היא איש מקצוע לכל דבר ועניין. לעיתים היא יכולה לזהות את הבעיה, במקום שאף אחד אחר לא היה מזהה מלבדה.
הבודקת, כמו גם הבלנית, יכולה לזהות אישה הסובלת מאלימות מצד בן זוגה, ולהפנות אותה לטיפול מקצועי ושיקום.
הבודקת יכולה לזהות מקרים בהם אישה באה לבדיקת טהרה מתוך רצון להיות טמאה. במידה ובדיקות מסוג זה החוזרות על עצמן אצל אותה אישה, הבודקת היא הראשונה ואולי היחידה לשים לב לקצה הקרחון של בעיה זוגית ולהפנות את האישה, או את בעלה, או את שניהם, לטיפול.
אמנם הבודקת אינה יכולה להכריח אף אדם לטפל בבעיותיו. הכלים היחידים שיש לה כדי לגרום לאישה לפנות לגורם מקצועי, הם הידע שלה, הזיהוי, יכולת ההפניה לגורם המתאים, וסירובה להמשיך לבדוק אישה שאינה מטפלת בבעייתה. כגון, אישה עם חשש חמור לסרטן צוואר הרחם שמגיעה רק לבודקות ומסרבת לפנות לרופא. הבודקת יכולה להפעיל עליה לחץ מתון על ידי כך שתאמר לה לא לבוא שוב לבדיקות טהרה עד שתקבל אישור מרופא על מעקב וטיפול בצוואר הרחם.
הבודקת יכולה לזהות קשיי תחילת קיום יחסי מין אצל כלות וזוגות דתיים צעירים בחודשי הנישואין הראשונים, כאשר ניסיונם המיני דל. על ידי כך יכולה הבודקת לחסוך מהזוג עוגמת נפש שיכולה להימשך שנים, בגלל בורות וחוסר ניסיון המלווים בחוסר מענה הולם לקשיים מסוג זה.
דוגמא לקשיי קיום יחסי מין ראשוניים: חדירת פין לפי הטבעת או לטבור – בטעות, ניסיונות חדירת פין לפרינאום בגלל תנוחה לא מותאמת אנטומית, ופציעות חוזרות של פתח הנרתיק.
כל הדוגמאות המובאות כאן מבוססות על סיפורי מקרה אמתיים.
הבודקת יכולה לזהות פתולוגיות של קרום הבתולין, או שאריות מדממות של קרום בתולין. ועל ידי כך להפנות לטיפול רפואי זוג שלא היה חושב לגשת לטיפול אלמלא עצת הבודקת.
הבודקת יכולה להסביר לכלה, ולעיתים גם לחתן, על מבנה גוף האישה טוב יותר מכל מדריכת כלה, מפני שהיא מראה לה על גבי גופה בעזרת מישוש ומראה את איברי המין. לא כל הכלות מסתדרות ומבינות הכל מאיורים בלבד. וכן יכולה הבודקת להדריך חתן טרי בנוגע לקיום יחסי מין מוצלחים, ולהפחית חרדה בקרב שני בני הזוג, במידה והם סובלים מחששות הגורמים להם לסבל והימנעות מיחסי מין מלאים.
ברוב גדול של המקרים הבודקת נעימה לנבדקת, מסבירה לה פנים, מדריכה ובודקת אותה ברכות, ולמעשה מהווה תיקון לנשים רבות שסבלו, ועדיין סובלות, מבדיקות נרתיקיות אלימות מצד רופאי ורופאות נשים. יש סיכוי רב שאישה שעברה בדיקה נעימה אצל בודקת, תדע לדרוש את המגיע לה ולכבוד גופה גם בביקור הבא אצל הרופא, בלא קשר לסיבה שבגינה הגיעה אליו.
יתכן שישנם יתרונות נוספים שלא חשבתי עליהם. אשמח לשמוע תגובות בעניין.

 

חסרונות בבדיקת טהרה

אצל כלות:

במקרים רבים בדיקת טהרה מתבצעת בכלות צעירות דתיות שנישאו בשבועות הסמוכים לביצוע הבדיקה, והיו בתולות לפני החתונה. הבדיקה יכולה להיות טראומטית מאוד עבורן בכמה היבטים.
המעבר החד מאוד מחיים שאין בהם יחסי מין, ואין בהם בדיקות גינקולוגיות, והתעסקות דתית עם איברי המין, למצב שבו צריך בין לילה להפוך ליצור מיני, לאחר ביצוע סדרת בדיקות עצמיות בפנים הנרתיק בעזרת בדי בדיקה, הוא מעבר מטלטל ולעיתים קשה לנשים וזוגות רבים.
כאשר מוסיפים לכך בדיקה נרתיקית שאינה לצורך רפואי, נוצר בקרב הכלה הצעירה הרושם הראשוני שמעתה ואילך היא צריכה לשתף את בעלה הטרי, את הרב ואת האחות במתרחש באיברים האינטימיים שלה. דבר שלא הורגלה אליו עד כה. הרושם הנוצר הוא שלהראות את הנרתיק שלך לגורם דתי הוא הנורמה המקובלת, ושצריך להתרגל לזה, מפני שזהו חלק בלתי נפרד מלהיות אישה יהודית דתית שומרת טהרה.
אין לכלה צעירה כלים לקבל את מהות הצורך בבדיקה בפרופורציה או פרספקטיבה של ציר הזמן. ייתכן שהיא תזדקק לבדיקה רק פעם ב5 שנים. אולם כששולחים אותה ל 2- 3 בדיקות בחודשי הנישואין הראשונים לחייה, נראה לה, ובצדק, לעת עתה, שמדובר בבדיקה שגרתית תקופתית של דתיות. תחושה זו יוצרת ניכור והלם ראשוני אצל חלק מהכלות שביקרו אצל בודקת טהרה בחודשי הנישואין הראשונים שלהן. מדריכות הכלה לא מספרות לכלות הצעירות, כחלק מההדרכה, שייתכן שיהיה עליהן להזדקק לשירותי בודקת טהרה. זאת כחלק מהמגמה הכללית של הדרכת כלות וחתנים לא להעמיס על הזוג הצעיר סיפורי פתולוגיות.
ועל כן, נשים צעירות מופתעות ומתקשות לעכל את החוויה שהן נדרשות לעבור אצל הבודקת בשם הדת. עצם הצורך לפשק רגליים בפני בודקת בהוראת רב, לצורך שאינו רפואי, יכול להוות טראומה לכל אישה, קל וחומר לכלה. הדברים אמורים גם במקרים בהם הבודקת הייתה נעימה ועדינה מאוד, ומבוססים על שיחות רבות שהיו לי עם נשים שעברו חוויות אלו אצל בודקת טהרה.

נשים נשואות ותיקות:

ישנן נשים שמשתמשות בשירות בדיקת הטהרה שלא לצורך הלכתי, ומוצאות בבדיקת הטהרה אפיק נוסף להחמיר על עצמן שלא לצורך. כבר היו לי פניות של נשים שביקשו להיבדק, אף שהודו בכך שהרב התיר להן את המראה שראו על גבי הבד, או התחתונים. לשאלתי, מדוע להיבדק אם כבר יש היתר, אמרו שהן רוצות לדעת באמת מהיכן הדם הגיע. וזאת בניגוד לדעת הרב, שכבר התיר את המראה בכלים הלכתיים, בלא צורך להיעזר בבודקת.
במקרה זה נמצאת הבודקת בהתלבטות האם לבצע את הבדיקה או לא, ולא תמיד קל להחליט.

ישנן נשים שהופכות את בדיקת הטהרה ליחסי תלות עם הבודקת. חלקן בגלל אופי תלותי, המבקשות שגורם חיצוני יבצע ויחליט בשבילן כל דבר שאפשר, וחלקן בגלל שסובלות מחרדה כפייתית טורדנית, הבאה לידי ביטוי ביצירת טקסים חוזרים ונשנים המפריעים לתפקוד היומיומי התקין. אצל אנשים ונשים דתיים יכולים אלו להיות טקסים דתיים כגון נטילת ידיים חוזרת ונשנית. אמנם מדובר במיעוט קטן, אך לא מספיק קטן בשביל לא לדבר עליו. בעיה זו יכולה לבוא לידי ביטוי בדרגות חומרה שונות.

גם נשים שעברו לידות ואינספור בדיקות נרתיקיות, חשות שלא בנוח לשכב על מיטת בדיקה, שלא לצורך רפואי, כאשר הבודקת משוחחת תוך כדי הבדיקה עם הרב בטלפון. הרב מורה לבודקת במהלך הבדיקה מה הוא מבקש לבדוק, בהתאם לממצאים ולסיפור המקרה. בחלק מהמקרים בדיקה כזו אורכת זמן רב, ויוצרת חוסר נעימות מצד הנבדקת, הן בגלל השהייה הממושכת בתנוחת הבדיקה, והן בגלל שבחלק מהמקרים הרב מכיר אותה אישית ויודע היכן היא נמצאת כרגע, בגלל מה, ובאיזו תנוחה.

יש נשים שעבורן פישוק רגליים ומתן רשות לגורם דתי לחטט בנרתיקן הוא קו אדום שאין לחצות אותו. תהא הסיבה אשר תהא. הן תעדפנה להישאר טמאות, לזמן קצר או ארוך, ולא לעבור בדיקת טהרה, גם אם נראה בוודאות גבוהה שבדיקה זו תוכיח שהדם שהן רואות אינו מטמא.
יש נשים שעבורן להראות את התחתונים לרב זהו גם כן גבול שאין לעבור אותו. הן לא תעשינה זאת, גם אם תישארנה טמאות כנ"ל. חלקן גם לא תשאלנה אף פעם רב על מראות דמים, ותחמרנה על עצמן או תקלנה על עצמן לפי ראות עיניהן ולפי לימודן.
הבעלים של נשים אלו, במרבית המקרים מקבלים ואף תומכים בהחלטת נשותיהם שלא להיבדק נרתיקית לצורך שאינו רפואי, גם כאשר משמעות הדבר היא פרידה זמנית, קצרה או ארוכה, ממגע. הזדמן לי לבדוק נשים שהסכינו עם בקשת הרב ובאו לבדיקה מרצון, אולם הבעלים שלהן דחו מן היסוד, ובשאט נפש את הקונספט של בדיקת הטהרה, ואף הביעו זאת בפניי בעת הפגישה.
למען האמת, אומר בגילוי לב, שאיני יודעת אם למנות התנהגות זו בחסרונות או ביתרונות. על כן אציין אותה כעובדה הידועה לי מפי נשים וזוגות ששוחחתי עמם בנושא. והקורא ישפוט.

מצד הרבנים:

לא כל הרבנים יודעים להשתמש בכלי בודקות הטהרה באופן מושכל. יש רבנים ששולחים נשים רבות מדי לבודקות, גם ללא צורך, כשאפשר בהחלט להתיר או לאסור את המראה ללא היעזרות בבדיקת טהרה.
ישנם רבנים שאינם מבינים מספיק באנטומיה ופיזיולוגיה כדי לדעת שאין טעם בשלבים ובמקרים מסוימים להפנות לבדיקת טהרה, שבה לא יימצא שום ממצא מועיל לפסיקה.
רבנים אלו מרבים לשלוח נשים לבדיקות, בלא לחשוב על ההשלכות הנפשיות כלפי הנבדקות, וגם כלפי הבודקות, שכאמור, נוטלות שכר סמלי על הבדיקות, ומתאמצות מאוד כדי לבצען.
מתוך רבנים אלו, ישנם רבנים שמשוחחים עם הבודקת טלפונית במהלך הבדיקה, כאשר הנבדקת שוכבת על המיטה, ומבקשים מהבודקת לעשות עוד סיבוב בדיקה עם בדים, מטושים וצמר גפן, כדי לזהות פצע קטנטן שלא ראתה קודם. במילים אחרות, הרב למעשה מבקש מהבודקת לפצוע את הנבדקת, אחרי שכבר ביצעה את הבדיקה ביסודיות ולא מצאה דבר, רק כדי שיוכל להתיר את השואלת לבעלה. אמנם לא מדובר בפצע מסוכן מבחינה רפואית, והדבר אינו נאמר במפורש לבודקת. מה גם שהרב מתכוון לטובה – להתיר, ובוודאי חלק מהרבנים לא מודעים לכך שבבדיקה "יסודית מדי" אפשר לפצוע.
ולמרות הכוונות הטובות, בהוריות אלו יש טעם לפגם. שכן מטרת הבודקת היא לזהות מצב קיים ולא ליצור אותו. ובטח שלא ליצור פצע, אפילו בטעות. פצע שיוצרת הבודקת יצריך עוד בדיקות טהרה, וייצור יחסי אי אמון עם הרציונל של בדיקות הטהרה.
דבר ברור מאליו הוא שישנן בודקות לא מנוסות, או לא עדינות, או לא מספיק מוכשרות, שפוצעות את הנבדקות. כל בודקת התחילה בתור בודקת לא מנוסה, ולא לכולן ידי זהב.
ולכן, מדובר בהתרחשות נפוצה. הלימודים והסטאז' היסודיים בקורס בודקות טהרה מנסים למזער את האפשרות הזו, ובכל זאת היא חלק בלתי נפרד מההתמחות. הדבר דומה לימים הראשונים של אחות בתחנה לדגימות דם. בהתחלה יש שגיאות, עד שידיה נעשות מיומנות ומצליחות להוציא דגימת דם כמעט אצל כל הנבדקים בדקירה ראשונה. ועדיין, תמיד תהיינה אחיות לא מוצלחות בבדיקות דם, שהתור אליהן בקופת החולים יהא קצר תמיד. והדבר אינו שונה בבדיקת טהרה. אופי חביב ונעים לא בהכרח מלמד על מקצועיות ומיומנות.
יש לציין שגם בודקות מנוסות יכולות לפצוע נבדקות. יש נשים שכל פתיחת נרתיק עם ספקולום, וכל מגע עם צוואר הרחם גורם להן לדימום. אולי זה דימום טהור, אבל זהו דימום שנגרם בגלל הבדיקה, וגם הוא עלול ליצור תלות בבדיקות טהרה לצורך היטהרות. הנבדקת תהא מוכרחה לעבור שוב אצל הבודקת, ולשלם לה, כדי להוציא מגופה בדיקות טהורות.

לעומת הרבנים שנעזרים בבודקות הטהרה, יש רבנים שמתנגדים מכל וכל למקצוע חדש/ישן זה, ואינם נעזרים כלל בבודקות טהרה לצורך פסיקתם. רבנים אלו מאמינים שזה לא נצרך הלכתית, ולא צנוע לבצע בדיקות טהרה. ובנוסף, מאמינים שבדיקות טהרה יותר מטמאות ממה שהן מטהרות. זאת מכיוון שכאשר הבודקת אינה מזהה כל פצע בנרתיק או על צוואר הרחם, משמעות הדבר היא לאסור את האישה לבעלה. ובחלק מהמקרים אפשר היה להתיר את המראה הדמי שראתה האישה בכלים הלכתיים, בלי להיעזר בבודקת. הרציונל של גישה זו מסתמך על העובדה שמרבית הכתמים ומראות הדמים מקורם הוא מהרחם ולא מפצעים. ואף על פי כן יש שיטות הלכתיות להתיר אותם. כך נהגו בכל הדורות, ולא ברור שהחידוש הביא עמו קדמה.
בשנים האחרונות נעשו יחסי ציבור מקצועיים ומרשימים לבדיקות הטהרה, ואף הבודקות עצמן נדרשות להיות ולהיראות דתיות, כדי לגרום להזדהות עם כל המגזרים. ועדיין, ישנם רבנים, כמו גם אנשים ונשים מהשורה, שלא מקבלים על עצמם עול מלכות בדיקות טהרה.
בין הרבנים המגזימים בשימוש בבודקות טהרה, לבין אלו שמסרבים להיעזר בהן, נמצאים הרבנים שממעטים מאוד לשלוח נשים לבדיקות טהרה. רבנים אלו עושים כל מאמץ לפסוק הלכה ללא שימוש בשירותי בודקת. אותם רבנים מבינים היטב את מגבלות הבדיקה ואת השלכותיה על כל הצדדים הנעזרים בה. וכיצד תזהה הבודקת רב שכזה? פשוט מאוד. כאשר הנשים שהוא שולח תבקשנה להיבדק אצל הבודקת, וכולן, או כמעט כולן, תהיינה ביום השביעי, רגע לפני הטבילה. להבנתי כדאי מאוד לבודקת להיצמד לרב כזה, שעושה שימוש מועט ומושכל בשירותיה. על הבודקת לברר עם הרב מראש מה הוא רוצה למצוא בבדיקות, ומתי הוא זמין לשיחות טלפוניות. בנוסף הבודקת יכולה לשכנע אישה ללא רב מוצהר, להיצמד לרב כזה לעניין הלכות נידה.

בדיקות טהרה כאידיאל המקדש ומחזק את מעמדם של ימי שבעת הנקיים

כידוע לרבנינו, ולחלק מהציבור, כל נושא  שבעת ימי הטהרה, וריחוק בני הזוג זה מזו בשבוע שלאחר תום ימי הווסת, הוא חומרה חזקה על הלכות הנידה, ואינו מדין התורה.
למי שעובדה זו מהווה חידוש עבורה/עבורו, יתכבד ללמוד לעומק את חומרת רבי זירא.
נראה כי רוב מוחלט של בדיקות הטהרה מתבצעות בתוך ימי שבעת הנקיים. שהרי בימי הווסת אין צורך בבדיקות טהרה. בימים הטהורים הנשים לובשות תחתונים צבעוניים, משתדלות להמעיט בהסתכלות על מוצאות הנרתיק ונמצאות בסטטוס של טהרה. רק בימי שבעת הנקיים מצוות הנשים להחדיר בדי בדיקה לבנים אל תוך נרתיקיהן פעמיים ביום כדי לוודא שאין דם על הבד. ובנוסף לובשות תחתונים לבנים, כדי שתוכלנה לזהות דם שיצא אל התחתונים בין הבדיקות. נראה כי כמעט שכחנו שבימי התורה לא היו ימי שבעה נקיים, לא היו בדיקות טהרה, ואולי גם לא לכולם היו תחתונים. נשים היו טהורות לבעליהן בתום שבוע הווסת, ככל הנראה לאחר טבילה במים מטהרים. לכל זוג היו יותר ימים מותרים להיות ביחד, מאשר ימים אסורים. וזאת בשונה מהמצב היום, שבו בשנים בהן אין לידות והנקות, הזוג מוצא את עצמו אסורים במחצית הזמן בכל חודש. נוסף על עצם קיומם של שבעת הנקיים, נמצאת הזכוכית המגדלת של
הבדיקות עם הבדים הלבנים. תוספת בדיקות הטהרה יוצרת מציאות של אידיאליזציה למצב בלתי אידיאלי בעליל. לא הייתי מעלה אפשרות זו אלמלא שמעתי שיעור של רבנית שקראה לימי שבעת הנקיים "ימי הליבון". היא טענה שימים אלו הם ימים מצוינים לשוחח וללבן עניינים ביחד.
עוד היא תיבלה את דבריה ואמרה שימי הנקיים מסונכרנים למצב הרוח של האישה, על פי הורמוני גופה, ושזהו הזמן האידיאלי ביותר בחודש לא לקיים יחסי מין, אלא רק לשוחח.
היא לא הזכירה אפילו ברמז שימים אלו הם חומרה, ולא אמרה דבר וחצי דבר על הקשיים שחווה זוג שאינו מצליח לעמוד באיסור הנגיעה שבועיים בכל חודש, או על זוג שמוצא את עצמו יותר מדי טהור בגלל לידות והנקות מרובות. לא היה ברור מתי זוג טהור שכזה מוצא זמן לשיחה ולליבון.
אחרי שיחה כזו עם רבנית, ובדיקת טהרה מדי פעם, מי תסכים לוותר על קדושת שבעת הנקיים כשיבנה בית המקדש ותקום לנו סנהדרין שסוף כל סוף תבטל אותם?
ומי בכלל רוצה שיבנה בית המקדש, כאשר החיים נראים די נעימים ונוחים בלעדיו?
רק מי שמתקשה לשמור על קדושת שבעת הנקיים ויודע שעתידים הם בעזרת ה' להתבטל.

קצת פמיניזם – על ההיררכיה הפטריארכלית בבדיקות הטהרה

בודקות הטהרה הן בדרך כלל אחיות, ומיעוטן רופאות.
מקצוע האחות בנוי כך שהאחיות, רובן נשים, מכפיפות עצמן לרופאים. אמנם נכון הוא שבשנים האחרונות עולה מספר הרופאות על הרופאים. ועדיין, בתפקידים בכירים בבתי החולים ובמרפאות הקהילה מחזיקים, לעת עתה,  בעיקר רופאים בכירים ממין זכר. ואין כאן המקום להרחיב.
ציון עובדה זו בא להסביר כי ה"שריר" של להיות כפופה לסמכות עליונה, ובעיקר גברית, מאומן היטב דווקא אצל אחיות.
גם בבדיקות הטהרה, האחות היא הזרוע המבצעת של הרב – גבר ממין זכר, והוא המחליט והפוסק מה יקרה לאחר ביצוע הבדיקה. הבודקות מוזהרות חזור והזהר שלא לפסוק הלכה, אלא רק לבדוק את האישה, ולמסור את ממצאי הבדיקה לרב הפוסק. זאת גם במקרים בהם ברור מה תהיה הפסיקה. העניין של ללכת לרב ולספר לו על ממצאי הבדיקה כדי שהוא יחליט, הוא חלק מהרציונל של בדיקת הטהרה, אם משתמשים בשירות זה כפי שתוכנן על ידי ממציאיו.
סביר להניח שלא הייתה כוונת מכוון אנטי נשית בייסוד מקצוע בודקות הטהרה. נדמה לי שאפילו להיפך. הרעיון הוא לטהר ולהיטיב עם הנשים ועם הציבור כולו. ובכל זאת אני רואה בכך נקודה חשובה לציון. זאת במיוחד לאור העובדה שרבנים רבים מתנגדים ללמד נשים הלכות כתמים וזיהוי מראות דמים, כדי שאלו תפסוקנה לאלו. זאת אף כי מחקרים הוכיחו שנשים מבחינות טוב יותר מגברים בין גווני צבעים, ובמיוחד בין גווני אדום.

 

הרהורים פרטיים – מעין דיון על החיסרון הגדול ביותר של בדיקות הטהרה

קשה להפוך את הנרתיק שלך מאיבר פרטי לאיבר ציבורי.

אעז ואומר כאן את דעתי האישית, והיא שכל היבט בדיקות הטהרה צריך להיבחן בהסתכלות תרבותית רחבה, מתוך הידוע לנו עד כה מתרבויות אחרות.
עוד לא הייתה תרבות שבה נשים נתבקשו, או אולצו, לאפשר גישה לנרתיקיהן לגורם דתי או חברתי מקהילתן לצורך שאינו רפואי, ודבר זה קידם במשהו את מעמד האישה בתרבויות אלו. ההיפך הוא הנכון. בקהילות בהן מקובל לחטט בנרתיקי נשים, גם בישראל, וגם בקרב עדות יהודיות כאן בארץ, בהן תופעה זו עדיין קיימת, מעמד האישה על כל היבטיו מוחלש.
אני מודעת לכך שמדובר בפסקה גסה וקשה לקריאה, יותר מקודמותיה, שגם הן הזכירו בכוונה תחילה מילים כגון "לפשק רגליים", "לחטט בנרתיק", "תחתונים", ועוד. באתי לתאר מציאות כפי שחלק מהאנשים, כולל אני, רואים אותה, ולא כדי להחביאה במילים מכובסות.
אני מביאה כאן את דעתי האישית, המבוססת על התבוננות והתעניינות במתרחש בעולמנו. אי לכך אבקש מהחולקים על טיעון זה, להמתין ביחד איתי לראות האם קיומו של מוסד בודקות הטהרה טוב או רע לנשים בקהילותינו. אולי נצליח לשבור את האקסיומה שתיארתי כאן (אם היא נכונה בעיני הקוראים), ואולי לא.
ידוע לי שלא רק לכאורה – אין מה להשוות בין בדיקת קרום בתולין, (המתרחשת גם כאן בארצנו בקהילות יהודיות וערביות) או מילת נשים, שהיא פעולה ברוטלית, אכזרית מסוכנת ומזעזעת מאין כמותה, לבין בדיקת טהרה. תהום עמוקה מאוד פעורה בין בדיקות טהרה לבין בדיקות בתולים וחיתוך איברי המין של נשים וילדות בנות 5 שנים. מעמד האישה היהודית בכל הדורות ובכל הגלויות, תמיד היה טוב לאין ערוך, בהשוואה לשאר נשות העולם. וגם היום מעמדה של אישה יהודית בכל מקום בעולם, רחוק מרחק שנות חושך רבות ממעמדן של נשים בסומליה, בכל היבטי החיים.
ועדיין מקנן בי חשש כבד שמא בדיקות טהרה יוליכו את מעמדנו, הנשים, אחורנית. קשה לי לאמוד האם החשש מוצדק, ועד כמה הוא משמעותי. אני עוקבת בעניין רב אחר הנושא, ובעיקר אחר הלכי הרוח בציבור. נדמה לי שממד הזמן ייתן לנו את התשובה. ועלינו לקחת כבר עכשיו בחשבון שאולי נגיע למסקנה שצריך להפסיק לבצע בדיקות טהרה בנשים. ולו מסיבה זו לבדה.
העובדה שנשים מבצעות את הבדיקה בנשים לא מרגיעה אותי. שכן גם בדיקות בתולין ומילת נשים הן פעולות המבוצעות בידי נשים. עובדה זו כשלעצמה ראויה לדיון רחב, ולא כאן המקום לדון בה. בכל אופן, היא אינה מהווה טיעון כשלעצמה בעד או נגד בדיקות טהרה בהיבט הפמיניסטי. נוח מאוד להיות פוסט פמיניסטי, ולרטון על הפמיניסטיות, במקומות בהן נשים כבר קיבלו את כל זכויותיהן. אולם כלבי השמירה של הפמיניזם עדיין נדרשים. שאם לא כן, הם לא היו קיימים. כולנו צריכים ללכת לעבודה כדי להביא פרנסה הביתה ואוכל לגוזלים. לאף אחד ואחת מאתנו, הפמיניסטים והפמיניסטיות, לא משמעם עד כדי כך בשביל לעסוק בענייני מעמד האישה, גם בעולמנו הנאור, אם לא היה בכך צורך, עדיין.

 

סיכום ומסקנות
מקצוע בודקת הטהרה, במתכונתו הממוסדת הנוכחית, הוא מקצוע חדש יחסית, ככל הנראה.
הוא משמש רבנים ונשים דתיות כדי לזהות בבדיקה פיזית מקור דם היוצא מהנרתיק שאינו מהרחם, ולכן אינו מטמא בטומאת נידה. האחות הבודקת מכונה "העיניים של הרב".
מרבית בדיקות הטהרה מתבצעות בימי שבעת הנקיים, שהם השבוע בין תום הווסת ועד לטבילה במקווה הטהרה. הבדיקות נעשות לשם סיוע בשמירה של מצוות טהרת המשפחה, ולא למטרה מסחרית כלשהיא. נשים רבות נעזרות בבדיקה זו, ורבנים רבים שולחים נשים אליה. ועם זאת, לשיטה זו קמו גם מתנגדים, הן בקרב הציבור והן בקרב רבנים. נראה כי ככל שימעיטו להשתמש בבדיקות טהרה ויצליחו להפנות רק את הנשים המתאימות ביותר לבדיקה זו, יגברו יתרונותיה על חסרונותיה.
ישנם קשיים טכניים בביצוע הבדיקה, מצד הבודקות, הרבנים, והנבדקות.
להבנתי, יש לשקול להרחיב את כמות הבודקות על חשבון דתיותן המוצהרת, או להרחיב את סוג הנשים שיכולות לעבור קורס בודקות גם לכאלו שאינן עוסקות במקצוע הרפואה, כגון רבניות, בלניות, יועצות לחיי אישות ועוד. יתכן כי יש מקום לשקול להעדיף נשים מבוגרות, שאינן מטופלות בילדים קטנים, לקבלתן לקורס בודקות טהרה, בגלל האופי הפתאומי שנדרש מבדיקה זו, והשעות בהן היא מתבצעת.
רצוי להקצות מקום ניטראלי לביצוע בדיקות טהרה. יתכן שחדר במקווה השכונתי יתאים לכך. זאת על מנת למזער עלויות של קליניקה, לאפשר שקט, ולהפריד בין חיי המשפחה של הבודקות לבין עבודתן הדיסקרטית בבדיקות הטהרה. דבר זה יגרום לתחושה נעימה יותר גם בקרב הנבדקות, שלא תחשושנה מפגישה עם גברים, מוכרים או זרים, בדרכן לבדיקה.
יתכן שיש מקום לעדכן את המחיר לבדיקת טהרה, או לאפשר טווח מחירים רחב, או לא להגביל אותו. מחד, דבר זה יגרום ליותר אחיות להסכים לעסוק בבדיקות טהרה. מאידך, יתכן שהעלאת המחירים תגרום לנשים לא לגשת לבדיקה, או לגשת רק במידה ויש צורך גדול. מיעוט בדיקות טהרה יכול להוות יתרון וחיסרון גם יחד. הדבר תלוי בכל מקרה לגופו.
יש מקרים בהם בדיקת טהרה היא חיונית ומהווה קרש הצלה לנבדקת, ויש מקרים בהם הבדיקה היא פלישה מיותרת ומזיקה לנבדקת.
בכל מקרה, אין להפוך את מקצוע בודקת הטהרה למקצוע עתידני. שכן, על כולנו לזכור ולרצות בכל מאודנו לבטלו, או להפחית מאוד את הצורך בו, ברגע שנוכל לבטל באופן גורף ואחדותי את ספירת ימי שבעת הנקיים.
יש לעקוב אחר הלכי הרוח בציבור, על מנת לזהות את תרומתן של בדיקות הטהרה לחיי המשפחה, הקהילה ומעמד האישה בקהילה.

מאמר זה הנו מאמר דינמי, וכל הארה בונה שתתקבל לגביו, תביא לביצוע שינויים בתוכנו. אודה מראש לכל הקוראים שיצלחו את האורך. אשמח לקבל תגובות.
אפשר להגיב כאן בבלוג, לשיתוף הרבים, וגם באופן אישי למייל.
בברכת שנה שמחה, של טהרת הלב. תשרי התשע"ה.

 

מדריך הדיאפרגמות השלם – עדכון דצמבר 2015

פרטים כלליים:

לפני התאמה יש לברר עם המתאים/מה האם יש לו/ה ניסיון בנושא, האם מודד/ת בעזרת טבעות מדידה, האם תקבלי אימון בחדר הבדיקה עד שתדעי כיצד להחדיר נכון את הדיאפרגמה וכיצד להוציאה. האם תקבלי הדרכה על כמה זמן היא אמורה להיות בגוף אחרי יחסי מין, כיצד מורחים עליה את קוטל הזרע, כיצד מוסיפים קוטל זרע כאשר הדיאפרגמה חייבת להיות בנרתיק, מה עושים במקרה של רגישות לקוטלי זרע ועוד. דף הדרכה מפורט למשתמשות דיאפרגמה נמצא בבלוג שלי. אפשר לעיין בו.

מידות הדיאפרגמה בישראל נעות בין 60 ל95, כאשר שני הגדלים הללו אינם נפוצים בשימוש. רוב הנשים תהיינה בין מידות 75-85. כל מידה עולה ב5 מילימטר על קודמתה בקוטר.

נשים רבות מקבלות מהרופא מידה קטנה מדי, לרוב – 75מ"מ, שאכן מתאימה לכ30% מהנשים, לפי ניסיוני. במקרים רבים נמדדת האישה רק בעזרת אצבעות הרופא, ולא בעזרת ערכת מדידה. הדבר משול לרכישת נעליים וירטואלית בלי נעליים. לפעמים זה מתאים, ולפעמים לא. לעיתים רבות אין לרופא את הידע, הניסיון, הזמן והסבלנות למצוא את המידה הגדולה ביותר שאינה מפריעה לאישה. כמו כן, נשים רבות יוצאות מחדר הרופא כאשר לא קיבלו הדרכה, או לא הבינו אותה בלחץ הזמן, בנוגע להוראות השימוש בדיאפרגמה.

התאמה לאישה שלא השתמשה מעולם בדיאפרגמה אורכת כשעה. על כן התאמה טובה, עם אימון והדרכה טובים נעשית בדרך כלל באופן פרטי. וברוב המקרים, ללא החזר כספי מקופת החולים. מדידה חוזרת נדרשת אחרי כל לידה, ואחרי שינויים במשקל של בין 3-5 ק"ג (בפרט ירידה במשקל). לא תמיד המידה משתנה. וכך יוצא, שבמקרים רבים מדובר באמצעי מניעה חסכוני ביותר בהשוואה לאחרים. מומלץ ביותר לבוא למדידה חוזרת על פי הקריטריונים הללו, מפני שאם המידה גדלה, ולא הוחלפה דיאפרגמה לגודל מתאים, יעילותה פוחתת. התאמה חוזרת לוקחת כמה דקות. השאיפה שלי היא שיהיו מתאימי/מות דיאפרגמה בכל הארץ, כדי ליצור זמינות של שירות ללקוחות.

רשימת מתאימות דיאפרגמה איכותיות שיש בידי היום מופיעה בבלוג שלי. ומתעדכנת בכל פעם שנוספת מתאימה חדשה. רוב המתאימות הטובות שיש היום הן אחיות, מיילדות מנוסות, או בודקות טהרה. יש גם כמה רופאים שעושים התאמת דיאפרגמה היטב. ומתאימים/מה טוב/ה שרוצה להצטרף לרשימה המתפרסמת בבלוג שלי, אשמח.

מקומות רכישה לדיאפרגמה, פאם קאפ וקוטלי זרע:

כל מי שיודע/ת על בית מרקחת שמוכר דיאפרגמות וקוטלי זרע, אשמח לקבל על כך עדכון.

בית מרקחת אלבה מול כיכר ציון בירושלים- דורשים מרשם על הקוטל. לא חובה מרופא נשים.

בית מרקחת שור טבצ'ניק רחוב דיזינגוף פינת המלך ג'ורג' בתל אביב- אפשר גם באינטרנט. לא דורשים מרשם, אך לעיתים חסרות להם חלק מהמידות, וכדאי להזמין מראש לפני שמגיעים לקחת.

רשת מדיפלוס – יש כמה סניפים, מוכרים קוטל מסוג נוטינוקס.

בית מרקחת אורנים רחוב ש"י עגנון 20 ירושלים 02-6792632 יש מלאי גדול וקבוע של דיאפרגמות וקוטל זרע מסוג נוטינוקס

בית מרקחת בגבעת שאול רחוב כנפי נשרים 10 ירושלים

בית מרקחת בשכונת סנהדריה רחוב בר אילן 2 ירושלים

חברת "מדיפז" – לאספקת ציוד רפואי, ברחוב הנדיב 71 הרצליה. עושים משלוחים לכל הארץ. מוכרים גם קוטל מסוג נוטינוקס, וגם פאם קאפ. טלפון 09-9600808

בית מרקחת ברודר בבית שמש, מוכרים גם קוטל מסוג G -GEL,  טלפון 02-9993990

להזמנה מחו"ל של דיאפרגמה, קוטלי זרע, ופאם קאפ, כדאי לדעת קצת אנגלית,
ויש להצטייד בכרטיס אשראי המאפשר רכישה בחו"ל. בכל מקרה יש לשים לב שהרכישה נעשית באתר מאובטח.

להלן מילות מפתח שניתן לרשום במנועי חיפוש ודרכן להגיע לאתרים שמוכרים דיאפרגמות בזול, בהפרש של 150-200 ₪ לעומת המחיר בישראל. לוקח למוצרים 10-14 יום להגיע במשלוח לארץ.

CONTRACEPTIVE DIAPHRAGM FOR SALE

DIAPHRAGM BIRTH CONTROL FOR SALE

FEM CUP BIRH CONTROL FOR SALE

SPERMACIDES FOR SALE

קישורים לרכישת דיאפרגמות:

הדיאפרגמה המומלצת ביותר, לדעתי, היא של חברת MILEX- OMNIFLEX המפרט שלה: WIDE SEAL SILICON, COIL SPRING. גם הדיאפרגמה של חברת ORTHO  טובה, ועשויה סיליקון, אלא שהיא יותר יקרה.

http://www.mistrys.co.uk/catalogsearch/result/?q=diaphragm

http://ethicalfamilyplanning.com/natural-contraception/diaphragms.html מוכרים דיאפרגמות סיליקון כל הסוגים, כולל CAYA, פאם קאפ, וקוטלי זרע – כולל CONTRAGEL.

http://www.wms.co.uk/Family_Planning/Contraceptive_Diaphragms/Omniflex_Silicone_Diaphragm

קישור לג'ל על בסיס אלוורה וחומצה לקטית – CONTRA GEL

(אפשר גם לכתוב CONTRA GEL  באינטרנט ולעשות סקר מחירים)

מוכרת CONTRAGEL בארץ, רבקה – טלפון 0544882944

למוכרות נוספות נא לפנות אלי טלפונית. אפשר ורצוי בהודעה.

http://www.zyklusshop.de 064?sidPERIMON=f94f8c31141f53c7f703bf3eb4156436

מתאימות דיאפרגמה טובות ברחבי הארץ, נכון לדצמבר 2015:

תמי טסלר ועפרית פק – מיילדות בבית היולדות בגדרה. תמי 0524-700563, עפרית 0542-346200
רונית קופליס, מיילדת – בת חפר  0528-491616
עידית רייס, אחות,  ירוחם 077-2057337 + 0585-234235
רותי צור, אחות, מצפה הושעיה, 050-7945279
טלי דורי, אחות, אשקלון  0508-496712
אסתר רוגוב, מיילדת, ירושלים (פסגת זאב) ועפרה 0548-339393
ד"ר שרי מנסהיים, רופאת משפחה, יד בנימין  08-6520443
ד"ר דיאנה פלשר, ירושלים  6423113 02
אדווה פולק גן, קיבוץ מעלה גלבוע, טלפון 0584-533708
רננה שאול, קיבוץ עין הנצי"ב, טלפון 0528348677
אושרה ליאור, קרית ארבע, שעלבים וירושלים, טלפון 0528109225 מוכרת דיאפרגמות OMNIFLEX, וקוטל זרע מסוג CAYA GEL. משלוחים לכל הארץ.
אפרת צור, תקוע, גוש עציון טלפון 03-6178329
רונית בן אליהו, פזיוטרפיסטית רצפת אגן, תל אביב, 054-4472413
דפנה מאיר (אני ; – ) בבאר שבע ובעתניאל שבהר חברון, טלפון 906018 0527

 את המדריך הזה עידכנתי כבר 8 פעמים במהלך השנים הספורות מאז העליתי אותו לראשונה לאינטרנט. לצערי לא נוספים בו פרטים רבים בכל תקופת עדכון. מצד אחד הביקוש לדיאפרגמה עולה, וזאת אני רואה בכמות הפניות אלי, ולשאר המתאימות. כמו כן, צפו במדריך הזה למעלה מ 100,000 איש. ואף על פי כן אין בו הרבה בתי מרקחת והרבה מתאימות. בארצות הברית, קנדה, אנגליה, ובכמה מארצות אירופה, מדובר באמצעי מניעה נפוץ ביותר בשימוש. אל תיכנעו, אם ברור לכם שזהו האמצעי שבו אתם חפצים וחפצות.
כל היודע/ת פרטים נוספים על נקודות מכירה, או רוצה להשיג ולשווק בעצמו/ה, או רוצה לשדך אלי תלמידות להתאמת דיאפרגמה מתחומי הרפואה והסיעוד, תבוא עליו/ה הברכה.

חיסון לסרטן צוואר הרחם – בעד ונגד

חיסון נגד סרטן צוואר הרחם – האם כדאי? האם לכולנו? האם לבנותינו הצעירות?

רקע:

סרטן צוואר הרחם מתרחש בעולם המערבי בהיארעות של כ 6 – 4 מקרים לכל 100,000 נשים.
ביחס לסוגי סרטן אחרים, וביחס למחלות אחרות הוא נחשב למחלה נדירה יחסית. ובקרב נשים מונוגמיות, נדיר אף יותר.
לשם השוואה: מדי שנה מאובחנות כ200 חולות חדשות בסרטן צוואר הרחם בישראל, לעומת 4000 חולות חדשות בסרטן שד.
לפני כמה שנים החיסון שווק בישראל בתשלום לא סמלי, לאחרונה הוא נכנס לשגרת החיסונים בבתי הספר, לבנות כתה ח'. ומאז המדינה משלמת עליו לחברות התרופות.
ישראל היא המדינה היחידה עד כה שקיבלה החלטה לחסן את כל בנותיה בחינם במסגרת בית ספרית. וזאת אף על פי ששיעור היארעות המחלה בישראל הוא מהנמוכים בעולם.
שיעור הימצאות ווירוס הפפילומה האנושי (HPV) בבני אדם הוא כ80%. רוב הנשאים והנשאיות שלו אינם חווים כל תופעה בעייתית כתוצאה מנשאות זו במהלך חייהם.
החיסון ניתן כנגד חלק מהזנים של הנגיף – אלו שנמצאו בכל מקרי סרטן צוואר הרחם (99%), ולכן נחשבים כתורמים או גורמים לסרטן זה. מטרת החיסון היא להפחית את שיעור סרטן זה על ידי מניעת הדבקה בנגיף שככל הנראה גורם לו. בבדיקות אקראיות נמצא שרק 1% מהאוכלוסייה, גברים ונשים גם יחד, נשאים של הזנים המסרטנים. ומתוכם, רוב מוחלט לא יחלו בסרטן מסוג זה כלל.
שיעור היארעות סרטן צוואר הרחם היא כ 4 – 6 מקרים לכל מאה אלף נשים. כלומר, אישה אחת מתוך 25,000 נשים. בעולם המערבי הסרטן הזה נחשב נדיר מאוד, באופן יחסי לאוכלוסיות בעולם המתפתח, ואצל נשים יהודיות ומונוגמיות הוא נחשב נדיר עוד יותר.

                                                טיעונים נגד החיסון:

הסוגים ה"מסוכנים" של וירוס ה HPV, שכנגדם הומצא החיסון – הימצאותם באוכלוסייה היא כ 1%. מעטים האנשים שנושאים אותם בגופם. לא ברור עדיין איזה חלק ביצירת תאים סרטניים לוקחים הזנים של הנגיף שכנגדם ניתן החיסון. מאחר שאחוז הנשאיות גבוה בהרבה ממספר החולות, אי אפשר להשתמש בנתון זה כדי להוכיח חד משמעית שהנגיף גורם לסרטן. המשמעות היא שלא כל מי שקיבלה חיסון בהכרח תינצל מהמחלה. מפני שיש יותר מגורם אחד למחלה זו.
ההיפך יתכן. יתכן מצב שאישה שחוסנה בעבר, תתעלם מתסמינים חשודים, ולא תפנה לבדיקה רפואית ולבדיקות שגרה (כגון בדיקת פאפ) מתוך שאננות.
בנתונים מספריים: אחת מכל 100 תידבק באחד הזנים המסוכנים, אך רק אחת מתוך 25,000 תחלה.
אמנם סביר שילדות בכתה ח' עדיין לא נושאות את הנגיף. ובכל זאת יש לשקול היטב לאילו בנות, ובאילו קבוצות אוכלוסייה כדאי לתת את החיסון, ולאו דווקא לכל הבנות במדינה.

חברות התרופות לא עונות על השאלה במה מועיל החיסון לנשים שכבר נושאות את נגיף
הפפילומה בגופן. בחלק מהמקרים גם לא ניתן לבדוק האם את נשאית של הנגיף.

לא ברור לכמה שנים החיסון תקף, כל כמה שנים צריך לתת דחף, האם הדחף עוזר, ולכמה זמן.
המאמר הזה נכתב לראשונה בשנת 2008, ועודכן לשנת 2014. טרם קיבלנו תשובה לשאלה זו.

עדיין לא ידוע לנו על השפעות הלוואי המאוחרות של החיסון, באם ישנן כאלו. כגון, השפעות
ארוכות טווח על פוריות האישה. בכמה אחוזים החיסון מוריד את הסרטן. וזאת מפני שהחיסון עדיין חדש יחסית, ואין לאף אחד תשובות לשאלות אלו.

ידוע על דיווחים של למעלה מ7000 תלונות על תופעות לוואי מידיות לחיסון בדרגות חומרה משתנות. ובהן – כאבים ונפיחות באזור ההזרקה, בחילות , הקאות, התעלפויות ופרכוסים (!).
ישנם כמה מקרי מוות בלתי מוסברים בנשים צעירות שאירעו כמה ימים לאחר מתן החיסון, אך טרם הוכח קשר סיבתי בין השניים.

הניסיון מראה שאחרי שלב הניסויים הקליניים על תרופות באוכלוסיות עולם שלישי, ישנו המבחן האמיתי של התרופה.
זהו מבחן ה 10-5 שנים מרגע שיווק תרופה/חיסון לכלל האוכלוסייה בעולם המערבי.
היו לא מעט מקרים שתרופות מבטיחות מאוד, שעברו את כל האישורים הנדרשים, ונכנסו לשוק בקול תרועה רמה, ירדו מהמדפים בדממה דקה, או באמוק היסטרי. תלוי בחומרת התופעות שהן גרמו. כגון VIOXX. לכן הייתי מציעה למדינת ישראל לחשוב באופן מעט יותר חשדני, ולא לקפוץ בראש להיות המדינה הראשונה שמחסנת את כל בנותיה – גם הדתיות מהמגזר היהודי והערבי, בכתה ח'. בואו נחכה כמה שנים (5-10 נוספות) לראות איך החיסון הזה משפיע על כל העולם לפני שנחלק אותו לכל המדינה. זכרו, מדובר בסרטן נדיר יחסית, ונדיר עוד יותר באוכלוסייה מונוגמית. ויש לשקול, כמו בכל דבר, עלות מול תועלת, ולוודא שהתועלת היא משמעותית בהיקפיה.

                    טיעונים בעד החיסון – למי כן כדאי לקחת את החיסון?

 

לנשים שאינן מונוגמיות, מעשנות, נשים שניזונות באופן לקוי, או בעלות הפרעות אכילה, לנשים שיש להן איידס, או כשל חיסוני מכל סוג כתוצאה ממחלה או מנטילת תרופות כרוניות, נשים אחרי השתלת איברים, נשים שנמצאות במערכת יחסים זוגית שפוגעת בהן רגשית ומינית, נשים שסובלות מיבלות באיברי המין, כתוצאה של אחד מזני וירוס הפפילומה – לשקול האם החיסון יועיל עבורן, ונשים הנוטות למתח וחרדה תמידיים, שעצם קבלת החיסון תפחית מהן לפחות דאגה אחת בחיים, מתוך הנחה שתחושת רווחה ממילא מעלה את הפעילות של מערכת החיסון בגופנו.

             כיצד אפשר להפחית את הסיכון לחלות בסרטן צוואר הרחם?

1)     לשמור על מונוגמיה, במידת האפשר…
לא הוכח שטהרת המשפחה כשלעצמה מפחיתה סיכון לסרטן צוואר הרחם, אך מונוגמיה בוודאות קשורה לעניין. פחות פרטנרים = פחות סיכון להידבק.

2)     לא לעשן

3)     לאכול בריא.

4)     אם יש יבלות ידועות על צוואר הרחם, ו/או ריבוי בני זוג, לא להשתמש בקוטלי זרע.

5)     להימנע משימוש בטמפונים המכילים כלור ודיאוקסין, הידועים כחומרים מסרטנים

6)     להימנע ממערכות יחסים הכוללות ניצול נפשי או גופני. תמיד לבדוק – זה מחזק או מחליש אותי?

7)     לטפל בדיכאון וחרדה. גם בעזרת תרופות, אם צריך. דיכאון וחרדה כשלעצמם – מסרטנים.

8)     כל השאר – לרוב לא תלוי בנו.

                                               גילוי מוקדם:

כמו בהרבה מחלות, גם בסרטן צוואר הרחם הטיפול והריפוי מושפעים מאוד משלב גילוי המחלה.
ועל כן, לא כדאי לטמון את הראש בחול ולהתעלם מסימנים חשודים.
ישנם סוגי סרטן באיברים פנימיים, כגון סרטן השחלות, הריאות, והלבלב, שמתגלים בשלב מאוד מאוחר, מכיוון שאין להם תסמינים מוקדמים. כתוצאה מכך, מעטים האנשים שמצליחים להירפא מהם.
לא כן סרטן צוואר הרחם. צוואר הרחם אינו איבר פנימי! הוא משול לשן בחלל הפה. ובאותה מידה שאפשר למשש את השן, אפשר גם את צוואר הרחם. ממש כך.
אפשר לגעת בצוואר הרחם, ולבדוק אותו ידנית, כולל הסתכלות במראה, אחרי למידה, כמעט כפי שאפשר לבדוק בדיקת שד עצמית.
עם יד על הלב – כמה מתוכנו, בכל גיל ורמת משכל, מבצעות בדיקת שד עצמית אחת לחודש/חודשיים/שלושה?
גם את צוואר הרחם אפשר ללמוד למשש, להרגיש אם יש בו שינויים במבנה, אם יש בו פצעים, כיבים, אם הוא כואב במישוש, או מדמם בקלות מכל מגע, וגם ללא מגע. צוואר הרחם לא אמור לכאוב, ולא אמור לדמם.
אחרי הסבר קצר של 3 דקות, תוכלנה מרבית הנשים להגיע ולמשש את צוואר הרחם שלהן בקלות.
אישה שיש לה יבלות ידועות על צוואר הרחם, או נטייה לדמם בקלות מהצוואר, או שיש לה גורמי סיכון סביבתיים, התנהגותיים או גנטיים, ראוי שתשים אצבע על צוואר הרחם שלה, ותשים לבה לכל שינוי חריג בו.
בנוסף, כדאי לבצעי בדיקות פאפ תקופתיות, על פי המלצת הרופא. בבדיקה זו הרופא מגרד מעט תאים מהצוואר ושולח אותם לבדיקה פתולוגית. אין סיכונים בבדיקה זו, היא לא פולשנית, ולא דורשת התמחות מיוחדת. לכן גם אין צורך לעשות אותה באופן פרטי. יש אחוז  של בדיקות פאפ שחוזרות כתקינות, אף שאינן תקינות. וכן להיפך. ישנו אחוז של בדיקות פאפ תקינות לחלוטין שסומנו כחשודות, ואז האישה נדרשת לעבור בדיקות נוספות כדי לאשר שאין תאים סרטניים או טרום סרטניים בגופה.
דבר זה נכון להרבה בדיקות. ובכל זאת כדאי לעשות בדיקת פאפ.

                       דימום חשוד – נורה אדומה

כל דימום או כתם היוצא מהנרתיק באופן חריג, שאין לו הסבר הגיוני, דורש בדיקה.
בפרט אחרי גיל המעבר.
אבל גם לפניו.
דימום שלא במועד הווסת ודימום אחרי יחסי מין, יש לבדוק. לא להתעלם.
סעיף מיוחד לדתיות – לא להתעלם מדימומים. גם אם הרב התיר את הדם כטהור.
ואכן, דם מצוואר הרחם כלל אינו מטמא. אל תבלבלי בין טהור למחלה.
כלומר: גם אם את יכולה לא להסתכל, ללבוש צבעוני, לא לבדוק, לא לדעת ולא להרגיש, ולהישאר טהורה, לא בטוח שכדאי לך לעשות זאת.
עלייך לגשת לבדיקה רפואית כשהאינטואיציה שלך אומרת לך שמתרחש משהו חריג בגופך.
הרב אינו רופא. ובדיקה יכולה להציל את חייך.
ואפילו אם כתוצאה מבדיקה עצמית ורפואית לא תהיי טהורה – לא שווה להיות טהורה עוד כמה ימים, בשביל למות בגיל צעיר.
לא הייתי כותבת את הסעיף הזה, אם הייתי חסרת ניסיון. לצערי, נשים רבות מבלבלות בין הלכה לרפואה, וסולם הערכים שלהן משתבש בעקבות כך.

תפילה לפני חלוקת תרופות

בס"ד

 

את התפילה זכיתי לחבר תוך כדי למידה למבחן תרופות במחלקה הנוירוכירורגית בסורוקה, בה אני עובדת.

יהי רצון מלפניך, בורא העולם המנהלו בחסד וברחמים
שתזכה אותי לחלק תרופות לעמך ישראל הזקוקים לישועה
וגם לבני עמים אחרים הנמצאים תחת הטיפול המסור של שליחיך הנאמנים
העושים עבודת קודש בימים ובלילות, בשבתות ובחגים, ללא לאות
זכני נא להבין, לדעת ולזכור תמיד, כי התרופות הן מתנה ממך, ופועלות בשליחותך
זכני נא לחזות ולשמוח בהשפעתן המיטיבה של התרופות אותן אחלק לחולים ברחמים
זכני נא לתת את התרופות מתוך ריכוז, ומתוך הבנת מנגנון פעולת התרופה על המחלה
זכני נא להבחין בזמן בכל טעות, שלי או של חבריי, בשרשרת מתן התרופה, ולפעול במהירות לתיקונה
בטרם תגיע התרופה לגופו של החולה
זכני נא לפעול תמיד מתוך ענווה, ללמוד וללמד אחרים על ההצלחות  והכשלונות בחלוקת התרופות
זכני נא לתת תרופות לחולים מתוך בריאותי האיתנה
ולהודות על כך שאיני נוטלת תרופות אלו בעצמי
זכני נא ללמוד להזדהות, מתוך בריאות, עם סבלו של החולה
ולעזור לו ככל יכולתי בכלים שאתה נותן לי יום יום ושעה שעה.
אמן

החשובומטר, עוד כמה הגיגים ליום האישה הבינלאומי

החשובומטר, ועוד כמה הגיגים:

לכבוד הוא לי לכתוב לכן, נשים יקרות, הגיגים לרגל יום האישה הבינלאומי.
בתוך עמי אנוכי יושבת, ובעבודתי גם פוגשת מדי יום בני ובנות עמים אחרים, וחווה את תרבותם.
כמו כן, אני קוראת ספרים ושומעת חדשות, ומתעדכנת בנעשה בעולם.
אי לכך, מצב מעמד האישה במקומות שונים על הגלובוס ידוע לי. יש נשים רבות שלא תוכלנה לקרוא, או אפילו להתוודע באופן כלשהוא למאמר זה ולרעיונות הכתובים בו.
לכן, לא אפנה אליהן במאמר זה, ואנסה לעשות למענן כמיטב יכולתי בדרכים אחרות.
מאמר זה נכתב עבור בנות המזל, בעלות הבחירה והיכולת, שיכולות להרשות לעצמן לשבת מול המחשב, או הסמארטפון, ולשוטט במרחבי האינטרנט כאוות נפשן.

                                         "רק על עצמי לספר ידעתי"

כך אמרה רחל המשוררת. ובאמת, היצירות היפות ביותר בעולם נבראות מתוך עולמם הפנימי של היוצרים. שם נמצאת האמת הפנימית המזוככת ביותר, ורק מתוך העושר/העוני הקיים בתוך ובסביבתנו אנו יכולים ליצור.

אני הנני אישה שחיה בסביבה פמיניסטית, מאפשרת ומצמיחה נשים – בבית, בעבודה ובקהילה.
כך לפי תפיסתי והבנתי.
מתוך כל הבחירות שעמדו בפניי, בחרתי, ועודני בוחרת כל יום מחדש, להיות אישה יהודייה, דתית לאומית, מתנחלת, נשואה, אמא, לומדת ועובדת ומפרנסת את משפחתי בכבוד ביחד עם בעלי היקר, שיחיה.
בתוך שלל עיסוקיי הרבים, יש לי שפע של זמן פנוי, ככל אשר אדרוש לעצמי, ללימודים, לבילויים, וליצירה.
כן, בנות. זהו המצב אצלי, על אף שאני מגדלת 6 ילדים, ומשמעותית באופן יומיומי בחייהם ובחיי בעלי היקר, גרה בהתנחלות מרוחקת ממקום העבודה, נוסעת בטרמפים (בזבוז זמן/חסכון בכסף) ועובדת 50 שעות בשבוע מחוץ לבית.

את המצב הזה הצלחתי לייצר לעצמי אחרי שבניתי לי סרגל עבודה שאני מכנה אותו  "חשובומטר".
אני שמחה ונרגשת לספר לכן עליו! אם כי, אני מקווה שהוא לא יחדש לכן דבר…
ישנם סרגלים רבים, כגון "סרגל כאב", "סרגל מצב רוח" ועוד. בוודאי הקואוצ'ריות שבינינו מכירות עוד.
החשובומטר שלי מודד את המקומות, המצבים והמשימות בחיי בהם אני חייבת, להבנתי, להיות ולפעול בעצמי, כל עוד אני בחיים. אני- ולא מלאך. אני- ולא שרף. אני- ולא שליח.
לעומת אלו, מודד החשובומטר את המקומות, המצבים והמשימות בחיי בהם אוכל לתת לאדם אחר, או למכונה, לעשות את המשימה במקומי, וכך לשחרר לי זמן פנוי. בנוסף, מודד החשובומטר את מצבי הביניים בדרגת החשיבות, ומחלק אותם לסדרי עדיפויות.
כל עוד שאני מקפידה להשתמש בחשובומטר שלי, יש לי זמן, גם אם לא בשפע עצום, לקרוא, לכתוב, ליהנות ולשמוח.

                                       להלן דירוג – החשובומטר:

1)     לא חשוב בכלל:
הסבר: חסר ערך, אין טעם להשקיע אנרגיה

2)     לא כל כך חשוב:
הסבר: אם יהיה לי זמן, כוח וחשק, אתעסק בזה

3)     חשוב למדי:
הסבר: עדיף שאני אעשה, אך אפשר למצוא תחליף, גם אם פחות איכותי ממני

4)     חשוב מאוד:
הסבר: אני או בעלי בלבד יכולים לעשות

5)     חשוב ביותר:
הסבר: רק אני יכולה לעשות, אין מי שיעשה זאת טוב כמוני, ופחות ממצוין לא מקובל עליי

                        האישה המערבית- פריקית של שליטה:

 

לאחר בניית הסרגל, רשמתי לי על דף את כל משימות הבית והחוץ שלי, וגם את רצונותיי. חישבתי כמה זמן לוקח לי לעשות כל אחת, ועד כמה אני שונאת/אוהבת/חייבת לבצע אותן. העמדתי את המשימות מול סרגל החשובומטר והתחלתי לתת להן ציונים במספרים.
אתן כאן כמה דוגמאות שרלוונטיות לי ולנשים רבות בסביבתי הקרובה:

טיפול כינים, אספות הורים, עזרה בשיעורי בית, בישולים, ניקיונות, טיפול בכביסה, אירוח, משלוחי מנות, בייביסיטר לילדי השכנות, קניות, שטיפת כלים, לישון כמות שעות שינה מספיקה (לי), לראות את ילדיי פעם ביום, להתנדב למען הקהילה, לצאת עם בעלי לבילוי, לעסוק בתחביבים שלי, לאפשר (כלכלית) לכל ילד חוג, לעבוד בעבודה כיפית ומתגמלת, להתפלל תפילה אחת ביום, להשתתף בחוג תהילים, לעשות ליל הסדר בבית שלי, ועוד…..

מראש הגעתי אל דירוג החשובומטר בסלחנות גדולה כלפי עצמי, בכנות רבה, ומתוך תפיסה פרופורציונלית הטוענת שהאיזון הוא החשוב. שלא כל המשימות יקבלו ציון דומה. וכמובן, מתוך תפיסה האומרת שאין "נכון"/"לא נכון". ואחרון חביב, כל משימה שמשנה את הציון שלה מסיבה כלשהיא, גוררת אחריה משימה אחרת שמוכרחה גם היא לשנות ציון. הכל ניתן לבחינה מחודשת כל יום.

אני מוכרחה להעיד שהשימוש בחשובומטר שחרר אצלי מטענים רגשיים קשים שנשאתי איתי בטעות כלפיי בעלי, כלפיי עם הגברים בכלל, כלפיי היישוב שלי, כלפיי העולם הדתי שבו אני חיה, כלפיי הבוסים בעבודה, כלפיי ילדיי וכלפי עצמי. בנוסף, השתחררתי מכבלי השליטה המוגזמת שהייתה מנת חלקי, ובחטאה, פגעתי בעצמי כאישה וכאדם רוחני.
והבונוס הנוסף של השימוש בחשובומטר- השימוש בו גורם לי להיות עשירה יותר בכסף. כן, אתן קוראות היטב.
וגם בזמן איכות אמיתי עם עצמי וקרוביי. מומלץ מאוד!

                                      שיח נשים – לתועלת!

הרהורים נוספים שעלו בי לכבוד יום האישה הבינלאומי, בפרט זה הקרוב אליי, נוגעים לסוג האירועים בחיינו, הנשים, בהם אנו משתפות חברות וקרובות משפחה, כדי לקבל פידבק חיובי (כך אנו מקוות), לעזור להן, ולהיעזר מידן, בזכות הדיבור שלנו.
זאת ועוד, חשבתי גם על הדברים שאותן נשים בוחרות לעיתים לשמור בסוד, ולא לדבר עליהם עם אף אחת בשכונה או בקהילה. עלו בי מחשבות על כך שיש משמעות גדולה לכל פרט בו נבחר לשתף, או לא לשתף, נשים אחרות. והפרמטר הקובע הוא כמה תועלת, נפשית ואחרת, נוכל להפיק מחשיפה של פרטים אינטימיים מחיינו בפני אחרות. גם כאן, אין נכון ולא נכון, והדברים משתנים מקהילה לקהילה ומאישה לאישה. שיתופים שנראים לי לא רלוונטיים בעליל, לעומת אחרים שאי שיתוף בהם פוגע מאוד במעמד הנשים, ייראו, אולי, לנשים אחרות ההיפך מכפי שהם נראים לי.

להלן דוגמאות – הייתי צריכה ממש לחנוק את עצמי כדי לא לכתוב עוד עמודים של דוגמאות:

דיאטות, הפלות, בחירת רופא טוב, בחירת פסיכולוג טוב, שימוש בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה, יחסינו עם החותנת, יחסינו עם בן הזוג שלנו, חיי המין שלנו, באלו אמצעי מניעה אנו משתמשות, מרד הנעורים של ילדינו, מי מילדינו חזר בתשובה/בשאלה, מתי אנו מקבלות ווסת, מין העובר ברחמנו, כמה אנו מרוויחות בעבודה/בעסק שלנו, אילו מחלות יש במשפחתנו, מה קנינו לאחרונה, מתכונים, מאילו חלקים בגופנו הסרנו שיער לצמיתות, ועוד….

                      האם אישה זה פונקציה טכנית או ערך מוסף?

הרהור נוסף, ואחרון להפעם, שאותו אשמח לחלוק עמכן, הוא הפרגון ההדדי שלנו זו לזו.

גם כאן, לבי מיצר עד מאוד על כל הנשים שאינן נמצאות במעמד בו הן יכולות להיזון מהכתוב כאן, והן נאבקות על פרוסת לחם, זרדים לחימום הבית, על תרופה מצילת חיים לילד, ועל זכותן שלא להיאנס פיזית ומנטלית בכל רגע נתון.
לא אליהן אני פונה כאן, רק מזכירה אותן, כמו צל לאורך הכתוב. הלוואי עליהן. שמרחק שנות האור מאליהן אלינו יצטמצם במשהו בקרוב ממש.

אנו, בנות המזל, כיצד נוכל לפרגן זו לזו כפי שחברינו הגברים עושים באופן טבעי וברור מאליו?

אם אני בוחרת להתמקד בנושא אחד בלבד – בכסף, אפשר להפיק רעיונות רבים וטובים.

                                  אישה – הכלכלה שמניעה את העולם

אנו הנשים, הננו מושא לשכנוע יומיומי לרכישת מוצרים, חיוניים יותר ופחות.
בין שאנו קונות, ובין שקונים אותם לנו.
בנוסף, בכל רחבי העולם, וגם אצלנו בחברה, נשים הן חלק פעיל ביותר בפרנסת הבית. ובמקרים רבים מאוד, האישה היא המפרנסת העיקרית או היחידה בביתה. דבר זה חוצה גבולות של עושר ועוני, מערב ומזרח, דתות ולאומים. הוא לא ייחודי רק לנשות אברכים.
הוא נכון גם עבור נשות הייטק מצליחות, וגם עבור נשות הכפרים שיוצאות לעבוד בשדה, בעוד בעליהן לועסים עלי גת ומשתזפים בשמש.
גם נשים שמתביישות בעדינותן לספר זו לזו על שכרן, או נבוכות לדבר על כסף, עסוקות במחשבות עליו לא פחות מגברים, אם לא יותר.
כיצד נוכל להתייחס לעובדה זו, ולהעניק סיוע זו לזו בענייני כסף?

                 לשם כך, העליתי מספר שאלות, שאני רואה כחשובות:

האם יש משמעות לעובדה שנבראתי דווקא אישה? האם להיות אישה זה משהו מיוחד או סתמי?

האם שיתוף בנתונים אודות כסף יכול לקדם אותי ואת חברותיי כלכלית?

האם אבחר לספר לחברות כמה אני משתכרת מעבודתי? מה אפיק מכך? האם אבקש מהן לחלוק איתי מידע דומה אודות שכרן, לצרכי השוואה?

האם אעדיף להעסיק נשים על פני גברים בעבודות מסויימות? מדוע?

כאשר אני מעסיקה אישה/נשים תחתיי, האם אתגמל אותן בעין יפה? האם אתחשב בצרכיהן הייחודיים כנשים עובדות?

כאשר אני רוכשת מוצר (או שירות) בחנות שהבעלים שלה היא אישה, האם אבקש/אדרוש ממנה הנחה?

האם אבחר לרכוש מוצר שנמכר לי תוך ביזוי, ניצול והשפלת נשים (וגברים) בעבדות פרך שאינה מתגמלת כראוי, או תוך הצגת פרסומות המבזות את המין שלי?

האם יש לי דרך ורצון לדעת כיצד הגיע אליי מוצר, והאם יש לי בחירה אמתית ברכישת מוצרים?

האם אעדיף לרכוש מוצר הנמכר על ידי אישה, בראותי גבר מוכר את אותו הדבר בדיוק (החל ממלפפון וכלה במכונית)?

בעת ניהול משא ומתן כספי, האם אאמין לאישה יותר מאשר לגבר?

כאשר אני רואה פושטי יד, האם אבחר לתת יותר לאישה, או לגבר, או שאין עדיפות לעוני בעיני?

כל השאלות הללו הן שאלות שאין עליהן תשובה אחידה וברורה. הן נועדו לתת לי ולכן פתח למחשבה. הן מעלות תהיות בדבר מקום הנשים הסובבות אותנו בעולמנו הפיזי והרוחני, ועל תועלתן כלפינו, המין הנשי.

יום האישה בונה ומצמיח!

מניעת הריון – שיקולים דתיים ובריאותיים

מניעת הריון – שיקולים דתיים ובריאותיים

דפנה מאיר

(עריכה: רותי פויכטונגר, קולך)

הסוגיה העיקרית בה עוסק מאמר זה היא הצגת חלק מדרכי מניעת הריון המותרות על פי ההלכה היהודית.
כלומר, כיצד ניתן לרַוֵוח בין הלידות על פי ההלכה ותיאור האמצעים השונים. מטרתי היא להצביע על היתרונות והחסרונות של אמצעים שונים, ולהעלות גם אפשרויות פחות מוכרות ולכן פחות נפוצות.

זה אלפי שנים שהאנושות מעוניינת ליצור דורות המשך ולהביא ילדים לעולם.
אם לא היה כך, לא היינו כאן היום.
ועם זאת, תמיד הייתה שאיפה והיה גם צורך להפריד בין יחסי מין להריון,
ולשלוט, במידה חלקית או מלאה, במועד בו יתרחש הריון.
יש המכנים זאת "תכנון משפחה".

מכיוון שרוב האנשים אינם רוצים להתנזר ממין בזמן בו הם מרווחים בין הריונות, היה צורך להמציא אמצעים למניעת הריון.
הצורך בשימוש בהם חוצה מגזרים, עדות, עמים ודתות.

יש דתות שאוסרות מניעת הריון בכלל, ויש דתות שמתירות למנוע הריון, אך רק בשיטות שאינן מכשירניות או תרופתיות.
הבדלים קיימים גם בין פלגים בתוך דתות.
למשל באסלאם ובנצרות, יש פלגים רבים, והשקפות העולם בנושא מניעת הריון ודרכי המניעה המותרות משתנה בהתאם לפלג הדתי.
כך, אצל הנוצרים הקתולים הקיצוניים, הדת אוסרת שימוש בכל סוגי אמצעי המניעה הפולשניים. זאת אומרת שהשיטות היחידות המותרות הן ימים בטוחים, משגל נסוג, והימנעות ממין בימים פוריים. באסלאם יש מקרים רבים בהם השיקול לגבר האם לשאת אישה שנייה או שלישית ומתי, נקבע, בין היתר, על פי כמה ילדים הצליחה האישה הראשונה ללדת, ובאיזה קצב ילודה. השיקולים הם גם כלכליים וחברתיים ולא רק דתיים.

בהודו, בחלק מהקסטות, בפרט העשירות יחסית, בדיקות האולטרסאונד ומי השפיר נפוצות, ומשתמשים בהן לצורך תכנון מין העובר שייוולד ראשון או בכלל, וישנן הפלות יזומות רבות במקרים בהם ההריון לא תואם את ציפיות המשפחה, מסיבות מגוונות, ולאו דווקא על דעתה של האישה ההרה, שלא תמיד נתונה בידיה האפשרות לבחור מה לעשות בגופה והאם לשמור את ההריון. כך גם בערים הגדולות בסין. לאחרונה, עקב מחסור חמור בנשים, התיר המשטר 2 ילדים למשפחה, מתוך תקווה שמשפחות לא ידללו עוברים ממין נקבה.

ביהדות מותר להימנע מהריון גם בשיטות טבעיות וגם בשיטות המתערבות בתפקוד הגוף או חודרות אליו, אולם יש אמצעים שנחשבים לגיטימיים יותר בהלכה, יש פחות, ויש הנחשבים אסורים כמעט לחלוטין. שיקולים שונים מעורבים בהחלטה אם להתיר מניעת הריון, ובהם מספר הילדים שכבר יש לזוג ומינם, כלומר, קל יותר לקבל היתר אם כבר יש לזוג בן ובת, ובכך קיים הגבר מצוות "פרו ורבו", וכן שיקולים של בריאות הגוף והנפש של האישה.

חשוב לי לציין שלמרות שהדת היהודית מתירה מניעת הריון באמצעים יעילים, רוב המשפחות הדתיות הן ברוכות ילדים. מרצון. הטווח הוא רחב, ורובם ייכנסו להגדרה של 3-8 ילדים למשפחה.
רוב הנשים הדתיות משתמשות באמצעי מניעה כדי לנוח בין הלידות וכדי להפסיק ללדת מעט אחרי גיל 40, אף שחידלון הווסת הממוצע הוא בגיל 52.
לפי הסטטיסטיקה – למעלה מ-80% מאוכלוסיית ישראל בכללותה משתמשים בשלב כלשהו בחייהם באמצעים למניעת הריון. נתון זה כולל גם משפחות ברוכות ילדים מכל המגזרים, בקרב יהודים ולא יהודים.

לדעתי, חסר מידע בסיסי בנושא וישנו בלבול גדול, בפרט אצל נשים דתיות שמתייעצות עם הרופא ושואלות גם את הרב. דבר זה נכון גם היום בעידן האינטרנט. זאת מפני שאם לא יודעים להקיש את המילים הנכונות במנועי החיפוש, מכיוון שאין מכירים אותן, לא מתקבלות תוצאות רלוונטיות.

לא תמיד ניתן לחזות מראש כששואלים רב בנושא, האם יתיר למנוע הריון, האם יגביל את ההיתר בזמן, האם אי פעם הוא ייתן היתר לא ללדת יותר, ובאילו אמצעים הוא יתיר להשתמש כדי להימנע מהריון. הפסיקה תלויה כמובן גם בזוג ובמצבו הייחודי. מעניין כי אפילו בתחום זה ניתן למצוא הבדלי פסיקה בין ספרדים ואשכנזים.

ראשית, על השאלה האם בכלל מותר למנוע הריון, ולכמה זמן, יש דעות הלכתיות שונות. יש רבנים שמתירים מניעה ל-3 חודשים, אחרי ראיון של הזוג או שיחה עם אחד מהם, גם בשיחת טלפון ללא היכרות, ומורים לשואל לפנות אליהם שוב אם תקופה זו אינה מספיקה. יש רבנים שמתירים מניעת הריון למשך חצי שנה, באותה מתכונת. יש רבנים שאינם מתירים מניעת הריון כלל, עד שיש לזוג בן ובת. כלומר, גם 7 בנים או 7 בנות מגיל 10 ומטה, לא יגרמו לרב להתיר לאותו זוג להימנע מהריון נוסף, עד שיש להם לפחות ילד אחד מכל מין. ויש רבנים שמתירים למנוע הריון ואף ממליצים על כך באופן גורף למשך שנתיים אחרי כל לידה. זאת על סמך המצב בעבר בו נשים מיניקות היו מסולקות דמים למשך שנתיים, ללא וסתות, וכתוצאה מכך הביאו לעולם ילד כל 3 שנים בממוצע. גם לפי שיטה זו, אפשר לבוא לרב לבקש היתר להארכת זמן המניעה לתקופה נוספת מעבר לשנתיים.

רובנו מכירים את הציווי בתורה "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ", ומכירים גם את "וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ". רובנו מכירים גם את פרק ל"ח בספר בראשית, שבו מסופר על אונן ששיחת את זרעו ארצה מפני שלא רצה להוליד, וגם את עונשו. על אלו מבוססות רוב ההלכות בנושא מניעת הריון ואופן מניעת ההריון. לעומת זאת, אין התייחסות בתורה וגם לא בשותי"ם הלכתיים לשאלה כמה זמן מותר למנוע הריון בין ילד לילד. כל העיסוק בנושא פרח בשנים בהן הופיעו אמצעי מניעה יעילים, כלומר, בעשורים האחרונים. לכן על השאלה מה גורם לרב להחליט על תקופה של 3 חודשים דווקא, או 6 חודשים דווקא של מניעת הריון, אין לי תשובה.

לגבי סוג האמצעים, השיקול המנחה בפסיקת ההלכה היהודית הוא עד כמה אמצעי המניעה מאפשר לזרע להגיע למקומו הטבעי בעומק הנרתיק. ככל שהזרע נשאר רחוק יותר מהנרתיק, כמו בקונדום או משגל נסוג, האמצעי יהיה יותר אסור.

לא תמיד הרב מודע למגוון האפשרויות של אמצעי המניעה הקיימים או למחירים הרפואיים שעלולים להיות לאמצעים מסוימים. אין להתפלא על כך שיש רבנים שאינם מכירים את העובדות לאשורן. שהרי גם בתחום ההלכה יש רבנים מומחים לנושאים מגוונים, כגון כשרות, התרת עגונות, תרומת איברים, טיפולי פוריות, וגם אמצעי מניעה. לא כל הרבנים מכירים את כל סוגי אמצעי מניעת ההריון, ואופן פעולתם.

הבעיה היא שלעיתים הרב הוא הראשון שנותן לאישה, לבעלה או לזוג סקירה על סוגים של אמצעי מניעה כאשר הם שואלים אותו האם מותר למנוע בכלל, או האם מותר למנוע הריון בעזרת אמצעי כזה או אחר. ישנם רבנים שגם מפנים את האישה לדרכי השגה של אמצעים אלו.
לעיתים הרב גם מתאר לשואלים את אחוזי היעילות של אמצעי מניעה מסוגים שונים, על פי מה ששמע מרבנים אחרים, או רופאים, או קרא בספרות.
לא אחת קורה, שיש בידי הרב מידע שגוי או חסר, וכאשר הרב מנחה את הזוג על פי מידע שגוי, הדבר יכול לגרום לסיכון חיי האישה או פגיעה באיכות חייה וחיי האישות שלה עם בעלה, או להריון במועד שאינו מתאים למשפחה.

מאחר שהרב אינו צריך ואינו יכול להתמודד ולקבל אחריות על תוצאות ההריון שבא בעקבות הפסיקה שלו, ולעיתים מסכן את חיי האם, נמצאים השואלים מול שוקת שבורה.
בפרט אם אינם יודעים שיש גוונים בהלכה בנושא זה, כמו בנושאים רבים אחרים, ושהאישה יכולה להחליט בעצמה או יחד עם בן זוגה, או לשאול רב אחר, בעל ידע וגישה שלוקחים בחשבון את בריאותה ואת חשיבות היעילות של המניעה עבורה באותה נקודת זמן.

בין האמצעים המותרים הלכתית ישנם אמצעים ושיטות למניעת הריון שאינם דורשים ביקור אצל רופא, וישנם כאלו שכן, כמו התקן תוך רחמי, הורמונים למניעת ביוץ, וקשירת חצוצרות. הצורך במעורבות רפואית עבור אמצעים אלה נובע  מכך שהם חודרים לגוף האישה ו/או משנים בו את הפעילות הפיזיולוגית הרגילה. יעילותם גבוהה, והם עומדים בקריטריונים ההלכתיים לדעת רוב הפוסקים.

גם הרופאים נוטים להמליץ לרוב על מגוון מצומצם של אפשרויות. אצל רופא הנשים הממוצע בישראל נשים לא תוכלנה לקבל, כמעט אף פעם, רעיונות לדרכים נוספות למניעת הריון, מלבד הורמונים והתקן תוך רחמי, המותרים בדרך כלל גם על פי ההלכה.

נשים רבות בישראל משתמשות באמצעים אלו כבחירה ראשונה בגלל נוחות השימוש והיעילות הגבוהה, וכל עוד תופעות הלוואי שלהם קלות ונסבלות. לרוב, נשים אינן מודעות להשלכות שליליות שעלולות להיות לטיפול הורמונלי.

לעומתן, ישנן נשים רבות שאינן יכולות להשתמש בהתקן תוך רחמי או הורמונים, בגלל תופעות הלוואי שלהם או בגלל הסיכונים, שעבורן נחשבים מסוכנים יותר מאשר לאחרות. אצל חלק מהנשים ניתן לדעת מראש שהתקן יגרום לדימומים רבים, או שגלולות עלולות לגרום להן להיווצרות קריש דם קטלני. יש גם נשים שאינן מעוניינות לשבש את המחזוריות ההורמונלית בגופן ויש שאינן רוצות להחדיר גוף זר לרחמן.

אי לכך, לא ניתן לצפות ששני סוגים בלבד של אמצעים יתאימו לכול הנשים והזוגות.

רבים חושבים שאלו הם האמצעים היחידים שקיימים, או היחידים שמותרים הלכתית, ולא כך הוא, כפי שאבהיר בהמשך.

וכך, בין המלצות הרופאים והרבנים, זוגות דתיים המבקשים למנוע הריון מתקשים לעיתים למצוא דרך מתאימה.

מניעת הריון הורמונלית- גלולות, מדבקות, טבעת נרתיקית, זריקות

כשהמציאו את הגלולה, המינון היומי בכדור אחד היה שווה ערך למינון החודשי היום, כעבור למעלה מחמישים שנות שימוש. כל העת מנסים, ואף מצליחים, להוריד את המינון עוד ועוד לכמות הורמונים שעדיין תדכא את הביוץ ביעילות. רבים טוענים, כי מאחר והמינונים נמוכים מאוד ביחס למה שהיה בעבר, בוודאי אין כל סיכון לאישה, וכל מי שטוען כנגדם אחרת, ואף מסתמך על מחקרים, אינו אלא טועה. בכל אופן, המינון הקיים בכל סוגי הגלולות המשולבות באסטרוגן ופרוגסטרון גבוה דיו כדי לדכא לחלוטין את מנגנון הביוץ. כמו כן, יש לקחת בחשבון שייתכן שהמינון ההורמונלי שנתנו לנשים לפני 40-50 שנה היה מסוכן מאוד, והמינון היום מסוכן פחות. אם אינו מסוכן כלל, כפי שטוענים הרופאים שמחלקים את המרשמים, נוכל לדעת בוודאות רק בעוד 10-30 שנה.
יש עשרות סוגים של גלולות בשוק. ההבדלים ביניהן אינם גדולים, אולם יוצרים את האשליה בקרב המטופלת שאחרי תשאול, ובמקרה הטוב גם בדיקות מעבדה, הותאמו לה באופן אישי. הרבה נשים מגלות שמתן המרשם לגלולות הוא עניין של ניסוי וטעייה מצד הרופא, רק כאשר הן באות אליו שוב ושוב שיחליף להן את התרופה לכזו שאינה גורמת תופעות לוואי.
תופעות הלוואי של הגלולות רשומות באריכות על העלון לצרכן המצורף לחפיסות, ובחלק מהסוגים כתוב גם הסיכון לסרטן שד. אולם רבות הנשים שלוקחות את התרופה (כן, גלולות הן סוג של תרופה) מבלי לקרוא את העלון.
הדבר נכון לגבי תרופות רבות, ולא רק להורמונים. קשה להאשים את הרופאים באי מתן מידע כאשר יש להם כה מעט זמן לכל מטופלת, ואין להם הרבה מה להציע מלבד גלולה לכל מטרה. השימוש בגלולות כבר מזמן אינו מוגבל למטרתו הראשונית שהיא מניעת  הריון, והיום הגלולות משמשות לטיפול בעשרות מחלות, וצרכים אחרים, שחלקם אינם רפואיים כלל – כגון תכנון הופעת ווסת לחתונה או חופשה זוגית.

לא ניתן להתעלם מהעובדה הפשוטה שמאז המצאת הגלולה והעלייה בשימוש בה חלה עלייה תלולה, עקבית וחדה בכמות חולות סרטן השד. ודבר זה בולט בעולם דווקא במקומות בהם השימוש בגלולה נפוץ.
אפשר לומר שיש גורמים רבים לכך, וזה יהיה נכון, אך סביר בהחלט שהגלולה היא אחד מהם. דבר זה הוכח במחקרים ארוכי טווח על עשרות אלפי נשים בעולם.

לעומת זאת, לא ברור האם באמת חלה ירידה סטטיסטית בכמות ההפלות היזומות בעקבות המצאת הגלולה. בישראל, למשל, יש למעלה מ-10,000 הפלות יזומות רשומות כחוק מדי שנה של נשים ונערות שלא נטלו גלולות מסיבות שונות. וזאת למרות שהשימוש בגלולה במדינתנו הוא מהנפוצים בעולם. ניתן, כמובן, לטעון טענה תיאורטית שאילולא הגלולה בוודאי היינו מגיעים ל-50,000 הפלות יזומות בשנה. אולם לא ניתן להוכיח טענה זו. בעיקר מכיוון שלפני עידן הגלולה גם ביצוע הפלות יזומות היה דבר מסובך ומסוכן הרבה יותר מאשר היום, ובוודאי לא מתועד ברישומים, כפי שהוא היום. גם המתירנות המינית הייתה פחותה בהרבה ממה שהיא היום. ברוסיה, שגם בה מכירים את הגלולות, הפלה יזומה נחשבת לפעולה נורמטיבית יותר מאשר נטילת כדורים למניעת הריון. ותעשיית ההפלות היזומות בשלבים מוקדמים ומאוחרים של הריון בקרב נשים בטווח גילאים רחב, נגישה וקלה לביצוע מבחינה חוקית ומעשית.

ביומיום, רופא הנשים רושם את הגלולה לעשרות נשים ומשכנע את עצמו ואותן שאין בה סיכון ממשי לחייהן, ואם כן, הוא נדיר ביותר (כגון קריש דם קטלני). לצערי, רבים הרופאים שמדלגים על שלבים חשובים בתשאול האישה לפני מתן גלולות, ואינם שולחים את המטופלות שלהם לבדיקות דם מקדימות לפני מתן מרשם.

לעומת רופא הנשים הבוטח, האונקולוג של אמא שלך מתחנן בפנייך ובפני אחיותייך להתרחק מגלולות כמו מאש.

היאך יתכן ששני רופאים חושבים הפוך זה מזה?! יתכן… דבר זה אופייני לרפואה המערבית שבה יש הכוונה להתמקצעות צרה, ופעמים רבות חסר המבט הרחב.

תופעות הלוואי הנפוצות של הגלולות הן ירידה בחשק המיני, יובש בנרתיק, פטרייה בנרתיק, הופעה של אקנה, שינויים במצב הרוח, כאבים ו/או הגדלת השדיים ועלייה במשקל. כמו כן, אחרי הפסקה של נטילת הורמונים מכל הסוגים, יתכן כי החזרה לפוריות והריון תארך בין חצי שנה לשנה. דבר זה יש לקחת בחשבון כנורמלי, אף שחלק מהנשים מצליחות להרות מיד בתום נטילת גלולות. תופעות לוואי מדאיגות שדורשות התייחסות רפואית מהירה הן כאבי ראש עזים וקוצר נשימה פתאומי. אלו יכולים להעיד על קריש דם. בכל מקרה של פנייה לרופא בשל כל סיבה, יש לציין בפניו נטילת גלולות. אם הפנייה היא לבית חולים יש להדגיש זאת בפני הרופא כמה פעמים אם נראה שלא ייחס לכך חשיבות. יש נשים שבוחרות לחבר חפיסות של גלולות ולא לעשות הפסקה מחזורית לדימום ביניהן. אצל חלקן אכן אין דימום כל עוד הן נוטלות את התרופה, אולם יתכן גם אצלן שבשלב כלשהוא הרחם תתחיל לדמם תוך כדי נטילת הכדורים. במקרה כזה יש להפסיק את הנטילה למשך שבוע ולחדש אותה בסופו. אני ממליצה שלא לחבר יותר מ-5 חפיסות ברצף, על מנת לאפשר לרחם לשגשג ולהתמעט, דבר שראוי שהרחם לא תשכח לעשות כשיידרש ממנה לתמוך בהריון עתידי.

ובאשר להלכה וגלולות – נשים רבות מתרעמות על כך שרבנים גברים מורים להן לקחת גלולות, כאשר הרבנים, מטבע הדברים, לא התנסו מעולם בטעמן ובתופעות הלוואי שלהן. מה גם שכאשר אישה מודעת לסיכונים, היא שואלת את עצמה כיצד יתכן שרב ממליץ לה להשתמש בדבר שמסכן את בריאותה, ולכל הפחות משבש את המנגנון ההורמונלי שהוא אחד המנגנונים המשמעותיים והרגישים ביותר בגופה.

התשובה נעוצה בכך שהרב ניזון מהרופא. אם הרופא אומר שהגלולה אינה מסוכנת, הרב סומך על הרופא, כי כך עושים על פי ההלכה. עד שלא יוכח אחרת, ואין זה מתפקיד הרב לחפש הוכחות, מה שאמר הרופא הוא הנכון לצורך פסיקת הלכה.
לבד מכך, לא כל הרבנים מודעים לתופעות הלוואי של הגלולות, וגם אם אשת הרב נעזרת בהן, המחיר לא תמיד קשה מנשוא עד שיהיה צורך דחוף למצוא פתרון הלכתי אחר.
ובכל מקרה, האחריות על בריאותנו נמצאת בידינו, ולא בידי הרב או הרופא. אם לא חקרנו מספיק בכוחות עצמנו, לא נוכל לבוא בטענות כלפי הרב, שנתן לנו את הפסיקה ההלכתית על פי דעתו והבנתו, בחינם בדרך כלל, אחרי שאנו פנינו אליו לשאול בעצתו. מצב זה אינו שונה בהרבה מהתייעצות עם חברות. טרם שמענו על מקרה שהגיע לדיון בבית המשפט כנגד רב כזה או אחר שגרם לפלוני/ת מחלה בעקבות פסק הלכה. כלומר, בשורה התחתונה הציבור מבין שהרב אינו דמות שיכולה לקחת אחריות על תוצאות הנחיותיה. וזאת בניגוד גמור לציפיות שלנו מרופאים, המתבטאות גם בתביעות המשפטיות הרבות שיש נגדם בעקבות עצות רפואיות או טיפולים שכשלו או ניתנו ברשלנות.

גלולות למיניקות

אחרי שהגלולות מסוג "פמולן" ירדו ממדפי קופות החולים (ניתן להשיג בבתי מרקחת פרטיים), נשארו הסוגים "סרזט" ו"מיקרולוט". אלו אינן מכילות את הורמון האסטרוגן. הן מכילות רק את הורמון הפרוגסטרון, שאינו מפחית את כמות החלב, וכנראה מסכן פחות את האישה מבחינת סרטן שד. גלולות אלו מונעות את הביוץ רק במחצית המשתמשות ודבר זה כתוב גם בעלון לצרכן. למרות זאת הן נחשבות יעילות בכ-95%, מעט פחות מגלולות משולבות, מפני שהן יוצרות תנאים עוינים לזרע מצד ההפרשות הנרתיקיות ורירית הרחם של האישה. גלולות אלו ניתנות גם לנשים עם סיפור משפחתי של סרטן שד בגיל צעיר, בין אם על רקע גנטי ובין על רקע סביבתי. כל רופא אמור לשאול את האישה על ההיסטוריה המשפחתית שלה לפני מתן גלולות. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר בשימוש בגלולות אלו הן כתמים, דימומים, ירידה חדה בחשק המיני ובחילות. כמו כן, גלולות אלו מפרות בחלק מהמקרים את משק הסידן בגוף, ובכל אופן אינן שומרות עליו כפי שגלולות משולבות עושות כנראה. נשים רבות בוחרות בגלולות אלו לתקופת ההנקה וגם אחריה, מפני שהן ניטלות ברצף ללא הפסקה, וכל עוד הן מונעות ביוץ הן מונעות גם ווסתות ומשאירות את האישה בטהרה למשך תקופת השימוש. נשים שמקבלות ווסת סדירה בזמן השימוש בגלולות אלו, מבייצות למרות השימוש בגלולה, ואין זה משנה לצורך העניין אם הן מיניקות או לא.

זריקות פרוגסטרון – "דפו פרוורה", "סיאנה"

זריקות המכילות את הורמון הפרוגסטרון וניתנות אחת לשלושה חודשים. פעולת הזריקה דומה לגלולות למיניקות, מאחר ומדובר בחומר דומה. הזריקות לרוב לא מוצעות כקו ראשון על ידי רופאים, ונשים רבות כלל לא שמעו עליהן, מפני שאי אפשר להוציא את החומר מהגוף אם מתגלית תופעת לוואי מטרידה במיוחד. יש לחכות עד שהחומר יתפוגג מעצמו בתוך 3 חודשים. תופעות הלוואי דומות לגלולות של מיניקות. ועליהן יש להוסיף שבחלק מהמקרים תיתכן חזרת הווסת רק אחרי חצי שנה ויותר מסוף השימוש, דבר שמקשה על תיזמון הריון רצוי. זריקות אלו מהוות קו ראשון בנשים עם קושי בלקיחת אחריות על התנהגותן המינית, ו/או על המסוגלות ההורית שלהן. אוכלוסייה זו כוללת נשים עם פיגור שכלי או מחלת נפש פעילה, בין דתיות ובין חילוניות, בין רווקות ובין נשואות (גם נשואות דתיות) ואימהות במצב זה. רב שקורא שורות אלו יכול גם להמליץ לשואלים אותו במקרים כגון אלו על זריקות פרוגסטרון. בפרט אם לא ניתן להשתמש בהתקן מסיבה כלשהיא.

מדבקות "אוורה"

מדבקות עם 2 הורמונים משולבים למניעת הריון, יעילות כמו הגלולות המשולבות. היתרון שלהן הוא שאינן נספגות בכבד, ולכן גם נשים עם סיכון לפגיעה בתפקודי כבד יכולות להשתמש בהן. יתרון נוסף הוא שהן גורמות פחות לכתמים ודימומים מאשר כדורים. יש להדביק את המדבקה על העור בכל אזור בגוף למעט השדיים, ולהסירה אחרי שבוע. יש להדביק מיד עם ההסרה את המדבקה הבאה, אפשר במקום אחר בגוף. אחרי 3 מדבקות (3 שבועות) עושים הפסקה של שבוע ובו יש דימום, וחוזר חלילה בחפיסה הבאה. ההורמון במדבקה נספג בגוף ומשפיע באותו מנגנון כמו בכדורים. בעבר שמעתי שהחברה נותנת מדבקה אחת בחינם ללקוחות שומרות טהרה, למקרה שהן צריכות להסיר מדבקה בטבילה, אולם לא בדקתי את נכונות השמועה. בכל מקרה של הסרת המדבקה לצורך כלשהוא יש לבדוק את איכות הדבק בהדבקה חוזרת, על מנת לקבל את אפקט ההשפעה של החומר כפי שיועד לו, בהדבקה על העור.

טבעת הורמונלית – "נובה רינג"

המונח "טבעת" מטעה במקרים רבים, ועל אנשי המקצוע לדעת שכאשר אישה שואלת על טבעת, או מספרת שיש לה טבעת, או שרב ממליץ לה על טבעת, הכוונה יכולה להיות התקן תוך רחמי, או דיאפרגמה או הטבעת ההורמונלית "נובה רינג". כל אלו מכונים טבעת בפי אנשים רבים. הטבעת מוחדרת לנרתיק על ידי האישה ונשארת בעומק הנרתיק למשך 3 שבועות. היא אינה מורגשת בעת יחסי מין, ובכל אופן מותרת להוצאה למשך 3 שעות ברצף, ללא פגיעה במנגנון הפעולה שלה. יש להוציא אותה לפני טבילה במקווה, ויש מקוואות שנותנים על כך תזכורת כתובה או בע"פ מפי הבלניות. גם בטבעת, ההורמונים אינם נספגים דרך הכבד, ומבין כל האמצעים ההורמונליים היא גורמת הכי פחות כתמים בין ווסתות. זאת בגלל קצב פיזור התרופה בגוף והמינון שלה. גם כאן, החומר נמצא בגוף בכמות שמספיקה למנוע ביוץ בכמעט 100% מהמקרים, ולכן יעילותה במניעת הריון גבוהה מאוד. תופעות הלוואי שלה דומות לגלולות משולבות. יש נשים שבוחרות לא לעשות הפסקה של שבוע לדימום בין טבעת אחת לבאה אחריה, וזאת כדי לא לדמם לתקופה ארוכה. הן מוציאות טבעת אחרי 3 שבועות ומיד אחריה מחדירות את הבאה. בחלק מהמקרים אכן לא מגיע דימום כל עוד הטבעת בגוף ובחלק כן מגיע דימום. לפעמים הדימום מגיע באמצע השימוש בטבעת השנייה. ולאלו אני מציעה להוציא אותה, לזרוק, ולחכות שבוע שבו הדימום ימשיך, ובסוף שבוע המתנה להחדיר טבעת חדשה. לדעתי, אין לחבר יותר מ5 טבעות ברצף, כדי לתת לרחם הזדמנות להתאמן על תפקידה לשגשג ולהתמעט כפי שהיא יודעת לעשות לצורך הכנה להריון. ניתן להוציא את הטבעת למשך 3 שעות ולהחזירה לגוף ללא ירידה ביעילות המניעה. מידע זה יכול להועיל לנשים שחשות כאב או אי נוחות ביחסי מין בזמן שימוש בטבעת.
מבחינה סביבתית ראוי ליצור מקום בו זורקים פסולת תרופות והורמונים, ויש מרפאות שמקבלות פסולת כזו להשמדה מבוקרת.

התקן תוך רחמי

 התקן תוך רחמי המכיל נחושת

בשונה מהורמונים, אין לדעתי כל סיבה להתנגד להתקנים. אני יכולה להבין את הרתיעה של נשים שאינן רוצות להסתובב עם גוף זר ברחמן. אולם, בעיני זה לא שונה במאומה מקרנית מושתלת, או עדשה מלאכותית, או קוצב לב. אם ההתקן אינו מורגש, ואינו גורם לדימומים, ניתן להשתמש בו בהצלחה רבה אצל חלק מהנשים. התקן גם אינו פוגע בחשק המיני, והסיכונים הקיימים בהתקן הם נדירים יותר מסיכוני הגלולות ונדירים עשרות אלפי מונים מהסיכון לעבור במעבר חציה באור ירוק ולהידרס על ידי מכונית חולפת. דבר נכון הוא שיותר קל לטפל בבעיות פוריות שנגרמו בגלל שימוש בהורמונים מאשר בבעיות שנגרמו משימוש בהתקן, אף שהן נדירות יותר. לכן, רוב הרופאים בישראל מסרבים לשים התקן לאישה שטרם ילדה ילד או שניים. לדעתי, יש לשקול שינוי מדיניות זו בקרב נשים מאוכלוסיות מוחלשות חברתית הנוהגות לקיים יחסים מגיל צעיר עם בני זוג רבים, אינן נוטלות גלולות מסיבות שונות (כגון חשש שמישהו יגלה את הכדורים ויעניש אותן, או מסיבות רפואיות), או נערות ונשים שעברו הפלה יזומה. הפלות יזומות פוגעות בפוריות יותר מהחדרת התקן.
תופעות הלוואי הנפוצות בשימוש בהתקן הן דימום ווסת רב יותר, מספר ימי דימום ארוך יותר, וכאבים בזמן ווסת. בחלק מהנשים יתקצרו המחזורים ויופיעו בפרקי זמן קצרים יותר. לדוגמא- כל 24 יום במקום כל 28 יום, כפי שהיו רגילות. במקרים נוספים ייתכנו דימומים בין ווסתיים בזמן שימוש בהתקן. אצל נשים שסבלו ממחזורים לא סדירים לפני החדרת התקן, הכנסתו לא תשנה דבר. הוא אינו מרפא ואינו משנה בדרך כלל את מצב ההורמונים בגוף.
ברוב המקרים לא ניתן לדעת מראש כיצד ההתקן ישפיע על האישה, עד שהיא מנסה. אם האישה מנסה התקן והוא גורם לה לדימומים, יש למצוא פתרון יעיל אחר, או מלכתחילה לפנות לשימוש באמצעי חציצה. מקובל לתת לרחם זמן הסתגלות של כחצי שנה. דבר זה קשה מאוד לביצוע עבור נשים שומרות טהרה, וחלקן מתייאשות ומוציאות אותו לפני תום תקופה זו. לאישה שסובלת מדימומים של התקן 7-8 חודשים, אני ממליצה להוציא אותו. אפשר לעבור להתקן אחר, או לשקול מעבר לאמצעי מניעה אחר.
יש נשים שניתן לחזות מראש שהתקן תוך רחמי יגרום להן לתופעות לוואי של דימומים רבים, וזאת ניתן לברר בשיחה מקדימה. אם לאישה יש ממילא נטייה גבוהה לדמם, סביר שהתקן יחמיר את התופעה.
מבין ההתקנים הקיימים היום בשוק, אני ממליצה על היותר חדשים יחסית, כגון גיינפיקס, פלקסיטי ומולטילוד.
אישה המשתמשת בהתקן תוך רחמי ראוי שתעקוב אחר הופעת מחזורי הווסת, ובכל מקרה של איחור בהופעתה, לבצע בדיקת הריון. כ5% מהנשים יהרו תוך שימוש בהתקן, ובמקרה זה יש להוציא את ההתקן מהרחם בהקדם האפשרי. יש רופאים שמומחים להוצאת התקן במקרים מסובכים כגון זה, ומוטב לגשת אל רופא עם ניסיון במקרים אלו. בהוצאת התקן רגילה אין צורך ללכת לרופא מבוקש במיוחד או פרטי. מדובר בפעולה פשוטה לביצוע.

התקן "מירנה"

זהו התקן תוך רחמי שעליו מולבש שרוול המפריש הורמונים באופן מבוקר ומדוד למשך כ-5 שנים. ההורמון המופרש מההתקן הוא הורמון הפרוגסטרון. מטרת הוספת ההורמון היא לנסות לבטל את תופעות הלוואי של דימומים המתרחשות בשימוש בהתקני הנחושת ולהעלות את אחוזי מניעת ההריון. ההורמון המופרש ברחם מגיע לזרם הדם ובזאת מודים בשפה רפה גם היצרנים בפרסומות להתקן זה. בשנת השימוש הראשונה ייתכנו דימומים וכתמים בין ווסתיים מרובים, עד כי מכון פוע"ה שנהג להמליץ על התקן זה בעבר, הפסיק להמליץ על השימוש בו. כעבור שנת שימוש אחת, כחמישית מהמשתמשות תפסקנה לקבל ווסת, עקב הידקקות רקמת רירית הרחם, וחלקן גם לא תבייצנה כלל. רבות מהנשים, בפרט דתיות, אינן שורדות את שנת השימוש הראשונה, מתייאשות ומוציאות אותו עוד בטרם הן מגיעות לשלב שבו הן יכולות ליהנות מיתרונותיו בהעלמת הדימום החודשי. התקן זה יכול להוות קו ראשון לטיפול, ולאו דווקא למניעת הריון, עבור נשים המועמדות לכריתת רחם עקב דימומים מרובים כתוצאה משרירנים או רירית רחם עבה. אלו יכולות לנסות את ההתקן ולראות אם הוא מיטיב את מצבן הקליני, בטרם תעבורנה כריתת רחם.

הלכה והתקנים

דם או כתם בין ווסתי המופיע אצל אישה עם התקן, מקורו באחד משני מקומות אפשריים – הרחם, או צוואר הרחם. בשני המקרים ההתקן עצמו או החוט החיצוני שלו פוצעים את האישה, ועל כן היא מדממת. בבדיקה נרתיקית ניתן לזהות פצעים בצוואר הרחם ולהתיר את הדם, אם יש הוכחה לפצע בצוואר הרחם כתוצאה מהחוט של ההתקן. יש רבנים שיתירו את האישה במקרה כזה גם אם הדימום גדול והפצע קטן, עד כי לא סביר שדימם כמות כה גדולה של דם. בהלכה ההיתר נסמך על המושג "לתלות בפצע". הרב מייחס את הדימום לפצע קיים, גם אם הדם יצא בסבירות גבוהה מתוך הרחם. נשים רבות בוחרות ללכת לבודקת טהרה ולא לרופא במקרה זה, מפני שזמינות הבודקות גבוהה יותר, יש להן זמן רב יותר לחפש פצעים, והן מבצעות את המוטל עליהן בדייקנות – בדיקה נרתיקית לצורך דתי שאינו בריאותי.
בחלק מהמקרים הדם מגיע מתוך הרחם, ואף שברור שדם זה הוא דם מכה, כתוצאת משריטה של ההתקן בדופן הרחם, ברוב מוחלט של המקרים הרב לא יתיר דם זה. הסיבות הן שקשה להוכיח שדם זה הוא אכן דם מכה, ושרוב הרבנים פוסקים שדם מהרחם מכל סוג, בין ממכה ובין בפיקוד הורמונלי, הוא טמא. אישה שסובלת מדימומים בזמן שימוש בהתקן ושוקלת להוציאו, מוטב אם תיגש קודם לבדיקה כדי לוודא את מקור הדם. דבר זה יכול לסייע לה בהחלטה האם להשאיר את ההתקן, או להוציאו ולעבור לאמצעי מניעה אחר.
דם שהוא תוצאה ישירה ומיידית של החדרת ההתקן, לפעמים ייחשב מותר- לפי חלק מהדעות.

קוטלי זרע-

נרות גלוואן, נרות פארמקטס (הרב יונה), ספוגיות, דפים וגינליים (VCF), ג'ל, קצף

כאמור, קו מנחה להתיר אמצעי מניעה הוא שהזרע יגיע למקומו הטבעי בעומק הנרתיק. לפי הסבר זה קוטלי זרע נחשבים מותרים על פי ההלכה בדרך כלל, למרות שמם. זאת מכיוון שבשימוש בהם, הזרע מגיע למקומו הטבעי בנרתיק, ואין זה נחשב כהוצאת זרע לבטלה, על אף שקוטל הזרע פוגע בזרע.
הרי גם הסביבה החומצית הקיימת בנרתיק האישה באופן טבעי היא קוטלת זרע. זרע הגבר יכול לשרוד בתנאים פוריים ברחם עד 5 ימים, אך לא בנרתיק.
הסבר זה בא לענות על צורך של שואלים רבים שמבקשים לדעת מה מנחה את הרב בתשובותיו.
הדור הנוכחי, דור של גאולה, דור החוצפה, רוצה לדעת למה.
חשובות לו הסיבות, ולא רק ההנחיה הסופית. זה נכון לדברים רבים, ולא רק להלכה. פעמים רבות נשאלתי למה רב מתיר קוטלי זרע ולא מתיר קונדום, או וריאציות נוספות של אותה השאלה. רוצים לדעת למה. אז זהו ההסבר הפשוט.

יש רבנים שמפנים את האישה שאינה יכולה, או אינה מוכנה להשתמש בהורמונים והתקן תוך רחמי, לקוטלי הזרע שיעילותם היא בין 70%- ל-90%. על פי רוב אלו נחשבים מותרים בהלכה. לרב שמתיר קוטלי זרע אך אינו מתיר אמצעי חציצה, כגון דיאפרגמה/מכסה צוואר הרחם, כדאי ללמוד על סוגים של קוטלי זרע. ישנם סוגים שיעילים יותר מאחרים בכ-20%. לפעמים הרב הוא תחנת המידע היחידה של האישה לפני רכישה של קוטלי זרע, ועל כן חשוב מאד שידע להציע סוגים יעילים. למשל, להציע פילם להדבקה על צוואר הרחם, שיעיל בהרבה מנרות. וגם בתחום הנרות, יש יעילים יותר ופחות. פארמטקס נחשב יעיל יותר מגלוואן. באגף הספוגיות יש מחסור עקב חוסר ביקוש. יבואנים מסכימים לייבא אותן אם יהיה להן שוק בטוח, דבר שלא קיים היום, עקב חוסר מודעות לקיומן ועקב יעילותן הקטנה יחסית למוצרים אחרים (70%-90%).
נשים וגברים הרגישים לקוטלי הזרע המכילים את החומר נונוקסינול 9 יכולים לרכוש את הקוטל מסוג קונטרה ג'ל. ניתן להשיגו דרך האינטרנט מחו"ל ובקרוב ייובא לישראל. הקישור אליו נמצא במדריך הדיאפרגמות השלם באינטרנט. אני נוהגת להמליץ על שימוש בקוטלי זרע בשילוב עם אמצעי חציצה ולא בפני עצמם. טעות נפוצה בפי הציבור ונשמעת גם מפי רבנים היא שלנשים מיניקות מספיק להשתמש בקוטלי זרע. קוטלי זרע והנקה אינם נקראים שילוב של 2 אמצעי מניעה. אם האישה מיניקה ואינה פורייה, ממילא אינה זקוקה לאמצעי מניעה מכל סוג, ואם היא פורייה בזמן ההנקה, אז לצורך כניסה להריון העובדה שהיא מיניקה אינה משנה דבר וחצי דבר. היא פורייה. ואם היא בוחרת להשתמש בקוטלי זרע, היא סומכת רק על יעילותם, ולא על ההנקה. דבר זה נכון גם בחצי השנה הראשונה שלאחר הלידה עבור נשים שהן מחזוריות בתקופה זו למרות הנקה מלאה.

מודעות לפוריות

בשיטה זו לומדת האישה בעזרת תצפית ורישום לזהות את הימים הפוריים בכל חודש בעזרת מעקב אחר ההפרשות היוצאות מצוואר הרחם, חום הגוף המשתנה, ומצב צוואר הרחם המשתנה במהלך החודש. מידע זה משמש לצורך מניעת הריון, ויכול לתת מידע רב ערך במקרים של קושי להרות, בדבר הגורמים לבעיות פוריות אפשריות. מידע זה יכול להועיל בתכנון טיפול מדויק. נשים דתיות המשתמשות בשיטה זו לרוב בוחרות לקיים יחסי מין בימים פוריים תוך שימוש באמצעי חציצה כגון דיאפרגמה, או קוטלי זרע, או שילוב של שניהם. זאת מאחר שימים אלו נמצאים במקרים רבים סביב ליל הטבילה. זוגות רבים מעדיפים לקיים את מצוות העונה, שהיא חובת הבעל לאשתו, ולא להימנע בימים אלו. מה גם שבימים אלו בדרך כלל החשק המיני של האישה רב ביחס לימים אחרים בחודש. שיטה זו דורשת מעקב יומיומי ורישום, ואינה מתאימה לשכחניות, מאחר והיא אינה סלחנית בשימוש לא נכון ולא עקבי.

הלכה ומודעות לפוריות

במקרים רבים הימים הפוריים הם סביב ליל הטבילה. אם האישה אינה משתמשת רק במודעות לפוריות כדי להימנע מהריון, עליה להימנע מיחסי מין סביב ליל הטבילה.
מצוות עונה היא חובת הבעל לאשתו, ואין חובה לקיים יחסי מין כשהאישה אינה מעוניינת בהם מסיבה כלשהיא. אולם למרות זאת, רבות מהמשתמשות במודעות לפוריות בוחרות לקיים יחסי מין בימים פוריים בעזרת אמצעי מניעה חוצץ, או קוטל זרע, או שילוב של שניהם. זאת כדי לא להפסיד ימים מותרים, בהם גם החשק המיני של האישה רב יותר באופן יחסי לאחרים.

ימים בטוחים

רבים, ובהם רופאים, אינם יודעים כיצד מחשבים בשיטה זו את הימים בהם ניתן לקיים יחסי מין ללא אמצעי מניעה, ועבור מי היא יכולה להתאים. זו הסיבה העיקרית לכך ששיטה זו נחשבת בלתי יעילה. סיבה נוספת ליעילותה הנמוכה היא שמדובר בשיטת חישוב המסתמכת על מחזורי העבר, ולא על מחזורי העתיד, שבהם יכול לחול שינוי בעיתוי הביוץ. בנוסף, שיטה זו מצמצמת מאוד את הימים האפשריים ליחסי מין עבור שומרות טהרה, שרבות מהן אינן במצב שעונה על הגדרת 6 מחזורים רצופים טבעיים, ולכן ניתן לומר שלרוב אינה מתאימה להן.
שיטה זו יכולה להתאים לנשים עם מחזורים סדירים, שלא תחת השפעת גלולות בחצי השנה האחרונה, ושאורכם אינו פחות מ-25 ימים. השיטה אינה מתאימה לנשים במעבר הורמונלי.
מעבר הורמונלי מתרחש אחרי לידה, אחרי הפלה, אחרי או בסוף הנקה, אחרי גלולות ובגיל המעבר.
אופן החישוב: מחסרים מהמחזור הארוך ביותר שהיה בחצי שנה האחרונה 11 יום, ומהמחזור הקצר ביותר שהיה בחצי שנה האחרונה מחסרים 18 יום.
לדוגמא:
המחזור הארוך ביותר היה 32 יום – מתחילת דימום ועד תחילת הדימום הבא   32-11=21.
המחזור הקצר ביותר היה 27 יום  – מתחילת דימום ועד תחילת הדימום הבא 27-18=9.
לפי חישוב זה, כל הימים מיום 9 ועד יום 21 במחזור הבא, הם ימים לא בטוחים, ולא ניתן לקיים בהם יחסי מין לא מוגנים. כל שאר הימים, עד יום 9 ומיום 21 הם ימים בטוחים.
מאחר ונשים דתיות יכולות לקיים יחסי מין רק מיום 21 לפי דוגמא זו, סביר שרובן יבחרו שלא להשתמש בשיטה זו כלל.
איני נוהגת להמליץ על שיטה זו בעיקר בגלל השם הרע שיצא לה, בגלל החשש לחוסר הבנת אופן החישוב אצל חלק מהשואלות אותי, ובגלל מגבלת הימים לדתיות. אולם, יש נשים שמוצאות בשיטה זו פתרון, גם אם זמני, למניעת הריון. גם רופאים יסכימו לקביעה שרוב מוחלט של הנשים יסיימו את תקופת הימים הפוריים שלהן בין הימים 9-21 לערך, ולכן בשימוש מושלם מדובר בשיטה שיכולה להיות יעילה ביותר עבור נשים מסוימות.

דיאפרגמה

הרעיון לחסום את הכניסה אל הרחם הוא עתיק ביותר. בעבר השתמשו לשם כך בעלים, בדים, דונג של דבורים, מעיים של חיות ועוד.

במאה השנים האחרונות הומצאה הדיאפרגמה והשתכללה למה שהיא היום – קערית סיליקון במידות שונות המוחדרת לנרתיק על ידי האישה ומכסה את כל הקיר העליון של הנרתיק כולל צוואר הרחם. ישנם רבנים שמתירים את השימוש בה וישנם רבנים שאוסרים אותה. שמעתי גם על רב שמתיר אותה לספרדיות, ואף משבח אותן על הימנעות מהורמונים, ואילו לאשכנזיות הוא אינו מתיר דיאפרגמה. גם דבר זה יוצר תחושת בלבול בקרב הפונים. האם גם באמצעי מניעה, כמו בקטניות בפסח, יש הבדל בפסיקה הספרדית והאשכנזית? מה גם שפסיקה כזו מעלה את התמיהה בנוגע לאשכנזיות. האם הן מוגנות יותר מהספרדיות מפני סרטן שד? או מדימומים של התקן?
למיטב הבנתי, הסיבה שבגללה חלק מהרבנים אוסרים שימוש בדיאפרגמה, היא בגלל החשש שלהם שהפין לא מצליח להיכנס לעומק הנרתיק כרגיל, כל עוד הדיאפרגמה בנרתיק. ועל כן הם משווים אותה למוך (שהוא בד או חפץ החוסם את חלק מהנרתיק, ואסור על פי ההלכה). דבר זה אינו נכון, וניתן להוכחה בקלות רבה בעזרת הסבר פשוט על מיקום הדיאפרגמה בתוך הנרתיק. יש רבנים שבעקבות שמיעת ההסבר שינו את הפסיקה ההלכתית בנוגע אליה.

בארצות הברית ובאירופה השימוש בדיאפרגמה נפוץ ביותר, לפני גלולות והתקנים. בישראל השימוש בה תופס תאוצה בשנים האחרונות אצל שוחרות בריאות, אצל מיואשות מאמצעים אחרים, ואצל תלמידות שיטת המודעות לפוריות שמשלבות אותה בימים פוריים, על מנת לא להפסיד ימים בהם סף החשק עולה, ועל פי דברי חז"ל המדהימים –  "תשוקתה של האישה מרובה משל האיש".
ישנן נשים רבות ששמעו מפי את הציטוט הזה מדברי חז"ל והטילו ספק רב בנכונותו. רבות מהן עסוקות מאוד, עייפות מאוד, ונוטלות הורמונים. כל מה שצריך כדי לפגוע בחשק המיני של האישה מתקיים אצלן.

רופאים רבים אינם יודעים כיצד להתאים דיאפרגמה, ואין להם ערכה להתאמת דיאפרגמה בקליניקה. גם אלו שיודעים להתאים, נותנים לעיתים, מקוצר זמן וידע, מידה קטנה מדי (דבר שפוגע ביעילות), ואינם מדריכים כיאות, או כלל אינם מדריכים על השימוש בה. חלק מהרופאים שכן מתאימים דיאפרגמה עושים מאמצים לשכנע את המטופלות להימנע משימוש בה. לטענתם היא פרימיטיבית (וזה נכון, היא עתיקה!), מסורבלת, לא נוחה ואינה יעילה. שאלי רופא נשים ממוצע מה יש לו לומר על היתרונות של הדיאפרגמה – סביר שלא תקבלי תשובה. הוא לא ידע מה לומר. לא לימדו אותו בבית הספר לרפואה.
לגבי היעילות – בשימוש מושלם, כשהמידה נכונה והשימוש נכון ועקבי, עם קוטל זרע, יעילותה נמדדת בלמעלה מ-95%. בשימוש טיפוסי שלוקח בחשבון שימוש לא נכון, ובדרך כלל מידה קטנה מדי, מדובר על  85%, עם קוטל זרע. האישה מחדירה ומוציאה אותה בשעת הצורך. מבחינת ספונטניות היא נותנת מענה טוב,  מפני שניתן להחדיר אותה שעות קודם למפגש. היא אינה מורגשת בגוף, ואינה מסכנת את האישה. התאמה, אימון והדרכה טובה על דיאפרגמה לוקחים כשעה. בינתיים לא ניתן לספק שירות כזה בקליניקה של קופת החולים על ידי רופאי הנשים.

ניתן לפתח צוות אחיות שתוכלנה לתת מענה למבקשות דיאפרגמה במסגרת שעות העבודה הרגילות בקופות החולים.
באנגליה אחיות עושות זאת. חכמה בגויים תלמד. עד שהדבר יקרה, ממשיכות הלקוחות לדיאפרגמה להגיע לקליניקות הפרטיות ברצותן התאמה והדרכה יסודית ואיכותית.

הלכה ודיאפרגמה

יש רבנים שמתירים שימוש בדיאפרגמה כאופציה ראשונה, או כאופציה שלישית אחרי גלולות והתקנים, ויש רבנים שאוסרים אותה לכל הנשים, וחלק מהאוסרים יתירו אותה במקרים חריגים ביותר.
הסיבה שבגללה חלק מהרבנים אוסרים דיאפרגמה, היא בגלל החשש שמא דיאפרגמה דומה למוך (החוסם את חלק מהנרתיק ולא מאפשר לפין הגבר להיכנס לעומק הנרתיק).
הדיאפרגמה מאפשרת כניסה של כל הפין לנרתיק, ולמעשה הפין נכנס לכל אורכו כרגיל ועובר מתחת לדיאפרגמה. על כך יכולים להעיד כל המשתמשים בה.
יש רבנים שבעבר אסרו אותה מבלי לדעת זאת, ואחרי הסבר מפורט שינו את דעתם.
יש רבנים שיודעים כי הדיאפרגמה מאפשרת כניסת פין בשלמותו לנרתיק, ובכל זאת אוסרים אותה.
מבין המתירים, יש שמתירים אותה כאפשרות ראשונה ומומלצת, ויש שמתירים אותה כאפשרות שלישית אחרי גלולות והתקנים. בחלק מהמקרים הם יתירו אותה רק אחרי ניסיון שימוש בגלולות והתקן, ובאחרים יתירו אותה גם אם האישה מצהירה שאינה רוצה לנסות כלל גלולות והתקן.
בשימוש בדיאפרגמה ניתן לעיתים למצוא עליה דם בעת הוצאתה. אם האישה אינה סמוכה לווסת, ישנה סבירות גבוהה מאוד שדם זה הוא תוצאה של חיכוך החישוק בדפנות הנרתיק או בצוואר הרחם. במקרה זה יש אפשרות להחמיר ויש אפשרות להקל. יש רבנים שתולים את הדם בפצע אפשרי ומתירים את הדם באופן אוטומטי. אם האישה מרגישה פצע בנרתיק, יש צד נוסף להתיר את הדם.
אם האישה אינה חשה פצע בנרתיק, יש רבנים שישלחו אותה לבודקת טהרה כדי לנסות למצוא פצע, ואם הוא לא יימצא, לא יתירו את הדם, מאחר שהדיאפרגמה היא כלי שמקבל טומאה (לא מחוברת לקרקע ועולה הרבה כסף ואינה חד פעמית).
אני מציעה לנשים לא להסתכל על הדיאפרגמה בזמן ההוצאה והרחצה שלה. חלק אכן עושות זאת וחלק לא מוכנות ליישם את ההצעה הזו.

פאם קאפ

זהו אמצעי חציצה שאותו מצמידה האישה לצוואר הרחם, והוא מקבל אפקט של "ואקום".
האישה מחדירה ומוציאה אותו, ובדומה לדיאפרגמה הוא מונע מעבר של זרע אל תוך הרחם.
לאמצעי זה יש כמה מותגים מכמה מפעלים. הוא מגיע בשלוש מידות בלבד, לפי מצב הלידות שעברה האישה. לא תמיד הוראות היצרן תואמות את המצב בבדיקה. ולפעמים, גם אם המוצר מהודק היטב למקומו, הוא נשמט בעת יחסי מין. בארץ יש מעט מאוד אנשים שיודעים להתאים ולהדריך לגביו. אני מתאימה אותו לנשים שלא יכולות או לא מעוניינות בשום אמצעי אחר, ושמסיבה כלשהיא לא הצלחתי להתאים להן דיאפרגמה.
גם את הפאם קאפ יש לשלב עם קוטל זרע, בדומה לדיאפרגמה.
מבחינה הלכתית הוא דומה לדיאפרגמה, אולם יש מעט מאוד רבנים שמכירים אותו.

קונדום לגבר

הקונדום הגברי נחשב אסור על פי ההלכה בדרך כלל, מאחר והוא משאיר את הזרע בגוף הגבר.
לדעתי, יש לשקול להתיר הלכתית לזוג המבקש להינשא כדת משה וישראל, שאחד מהם נשא של מחלה מידבקת מסוכנת המועברת ביחסי מין, להשתמש בקונדום. כאשר זוג כזה מעוניין בילדים, יש לבצע הפריה חוץ גופית, ובמקרה של נשאות האם, ההריון הוא בר סיכון והמעקב בהתאם, ולעיתים הלידה מתבצעת בניתוח קיסרי מתוכנן, כדי למנוע הדבקת העובר. אמנם בקרב דתיים מדובר במקרים חריגים, אך הם קיימים, ויש להביא זאת למודעות הציבור והרבנים, על מנת שידעו שיש פתרונות גם למקרים אלו. במקרים של רגישות לזרע או מצבים בהם הזרע גורם לצירים מוקדמים באישה הרה, יוּתר קונדום או "קונדום הלכתי" עם חור קטן, המשאיר את רוב הזרע בתוך הקונדום. גם בקונדום, כמו בכל אמצעי, יש לדעת היאך להשתמש ביעילות על מנת למנוע קריעת המוצר או זליגת זרע מצדי הקונדום אל הנרתיק. לעיתים אני שומעת מדתיות ביטויים כגון "אם רק יכולתנו להשתמש בקונדום, כל בעיותינו היו נפתרות". אני מסבירה שמדובר במוצר שאינו מושלם מבחינת נוחות השימוש בו ושגם חילונים וחילוניות לא מדרגים אותו ככזה, ולכן אין על מה לקנא, לפי דעתי.

קשירת חצוצרות

ברצוני לכתוב מעט על שיטת מניעה זו, מאחר ששמעתי על רבנים שהתירו אותה לנשים ששאלו באופן פרטני. אמנם בהלכה עיקור הוא אסור, הן בבני אדם והן בבעלי חיים, אולם במקרים מסוימים רב ימצא לנכון להתיר לאישה מסוימת לעבור קשירת חצוצרות. מאחר ומדובר בצריבה והרס של חלל חצוצרת הרחם, זהו אמצעי בלתי הפיך. נשים שעברו צריבת חצוצרות וביקשו ללדת לאחר מכן, נזקקו להפריה חוץ גופית. מבין השיטות למניעת הריון זו נחשבת ליעילה ביותר הקיימת היום. בשיטה זו יתרחש הריון באחת לאלף נשים. גם כאן נכון לומר שאין 100% מניעה בשום אמצעי. אמצעי זה יכול להתאים לנשים שעבורן הריון מהווה סכנת חיים, או שסיימו ללדת את מספר הילדים שרצו, ו/או הגיעו לגיל שממנו אינן חפצות להרות שוב. פעולה זו יכולה להתבצע תוך כדי ניתוח קיסרי בחלק מהמקרים, או בנפרד ממנו, בניתוח קטן.

אמצעים נוספים שאינם נפוצים בשימוש בישראל

מחשבון ביוץ, שעון זיעה, ערכת רוק, שתל תת עורי. מי שמבקש לדעת עליהם פרטים נוספים, מוזמן להתקשר אלי לשאול ואשתדל לתת מידע כמיטב יכולתי.

מה לעשות אם אין לכם עכשיו אמצעי מניעה מתאים (יעיל/נוח/בריא)?

כאשר ישנו מצב שבו הריון מהווה סכנת חיים ממשית לאישה, או עלול לגרום להפרה של איזון נפשי אצל נשים הסובלות ממחלות נפש, או כאשר אישה מצהירה שאם תהרה כרגע היא בוודאי תעשה הפלה, ואין לזוג אמצעי מניעה איכותי, אמין וזמין יש אפשרות להציע הצעה לא פופולרית, שלעיתים יכולה לגרום למכשלות הלכתיות.
ההצעה היא פשוטה: לא לקיים יחסי מין מלאים הכוללים חדירת פין לנרתיק. כל מגע אחר שאינו כרוך בחדירת פין לנרתיק מותר ו/או רצוי. וזאת, עד שהזוג ימצא פתרון לשאלה איך מקיימים יחסי מין ולא נכנסים להריון כרגע. אמנם חשוב לזכור שאין מאה אחוזי מניעה בשום אמצעי. ועם זאת, אני שומעת מנשים רבות שהחליטו לקיים יחסי מין מלאים ללא אמצעי מניעה, או עם אמצעי מניעה בעל אחוזי יעילות שאינם מספקים את הצורך להימנע מהריון בכל מחיר. וזאת כי אף אחד לא אמר להן שזה בסדר, וזה אפשר לא לקיים יחסי מין עד שהתור לרופא יגיע, או עד שהן תתפנינה ביחד עם בן הזוג לחשוב בבהירות על הנושא ולמצוא את האמצעי המתאים להן.

לפי הבנתי והשקפתי, הריון צריך לבוא מתוך מודעות ושמחה, ולא בדיעבד. ובוודאי שהוצאת זרע לבטלה זה איסור הלכתי קל יותר מביצוע הפלה. נכון, לא הרבה דתיות נשואות מבצעות הפלה, גם אם הן מצהירות שזה מה שתעשינה, אך מראש נראה לי לא נכון להגיע למקום הזה רק בגלל קלות ראש.

במקרים רבים שאני פוגשת, נדמה לאישה שהיא מוכרחה לקיים יחסי מין עם בעלה, מכיוון שהוא לא מסוגל לחיות בלעדיהם. בחלק מהמקרים הייתה זו מדריכת הכלות, או קרובה ששכנעה אותה להאמין בכך. ולכן, כשהזוג מקיים יחסי מין במצב כזה, שבו הם אינם יכולים להכיל הריון ואין להם אמצעי מניעה איכותי, לפחות אחד מהם עושה זאת כאילו כפאו שד, ובדרך כלל זו האישה. אין מדובר בחוסר יכולת להתאפק ולהתגבר על היצר, אלא באמונה מוטעה, ואף מעליבה ביחס לגברים. כשאני שואלת את האישה כיצד לדעתה בעלה הצליח לחיות 20-30 שנה כרווק בלי לקיים יחסי מין, ואיך הוא החזיק מעמד, בדרך כלל אין לה תשובה חכמה לענות. היא פשוט לא חשבה על כך. נשים גם אינן חושבות על כך שאחרי כל לידה שלהן הן התנזרו ממין למשך כחודש עד שלושה חודשים, ולא קרה כלום. העולם לא התהפך ובן הזוג לא תבע מהן גט. הוא אפילו הצליח לקום בבוקר, וללכת לעבודה כרגיל.
נשים רבות שאלו את בני זוגן בעקבות שיחה עמי האם זה נכון שהוא לא מסוגל לחיות ללא יחסי מין, קיבלו תשובות שהפתיעו אותן מאוד. בדרך כלל בן הזוג נעלב מהשאלה.

דבר נוסף שרבים אינם מודעים אליו, הוא היכולת לשאול עוד רב במקרה שפסיקת הרב המקובל על הזוג הייתה מחמירה עבורם והם מתקשים לעמוד בה.
נכון שכתוב בפרקי אבות "עשה לך רב", אולם יש קריטריונים הלכתיים המתירים לפנות לרב נוסף. אולי בעגה חילונית ניתן לקרוא לזה "חוות דעת שנייה". האופן בו הדבר ניתן לביצוע הוא לפנות לרב אחר, לומר לו את שאלתכם,  וגם לומר לו שכבר שאלתם רב אחד, ואם צריך ניתן לומר את שמו, ולהוסיף שקשה לכם לקבל את הפסיקה ולעמוד בה מסיבות שאותן תפרטו בפניו. במקרים רבים בהלכה, ולא רק בתחום אמצעי המניעה, אנשים מקבלים פסק מקל מהרב השני אותו שאלו.
אם ידועה לכם פסיקת הרב בנושא מסוים, ואתם יודעים שלא תצליחו לעמוד בה באופן אישי, עדיף מלכתחילה לא לפנות לרב בשאלה אישית באותו נושא, ולפנות לרב אחר. זאת כי ברגע ששואלים רב התשובה בעלת תוקף מחייב במידה כלשהיא, לפחות עד שמוצאים דרך הלכתית להתיר אותה.

אחת מחברותיי אמרה לי פעם שלמנוע הריון זוהי מסירות נפש שאינה פחותה מללדת ולגדל את הילדים. זאת בגלל חיבוטי הנפש המתלווים לשאלה האם למנוע הריון, ובגלל העובדה המצערת שטרם הומצא אמצעי המניעה המושלם – זה שתמיד יעיל, אינו גורם סיכונים ותופעות לוואי, זול, זמין ונוח לשימוש.

טבלה מסכמת:

בהתייחסות לפערי יעילות גבוהים עבור אמצעי מסוים, כגון 70%-90%, ישנו פער גדול מאוד בין שימוש מושלם לשימוש טיפוסי, הלוקח בחשבון שימוש לא נכון בשיטה.

אמצעי

יחס ההלכה

יעילות

הערות

גלולות   משולבות, מדבקות, נובה רינג

גלולות   וזריקות פרוגסטרון

לרוב   מותר

לרוב   מותר

95%-98%

93%-95%

השיקול   הבריאותי נמדד כפרמטר הלכתי בהתאם לדעת הרפואה הקונבנציונלית המקובלת

התקן   תוך רחמי (לא הורמונלי)

התקן   תוך רחמי הורמונלי (מירנה)

לרוב   מותר

לרוב   מותר

95%-97%

99%+

גורם   בחלק מהנשים לכתמים ודימומים בין וסתיים בשנת שימוש ראשונה

קשירת   חצוצרות

לרוב   אסור

99%+

בלתי   הפיך

קוטל   זרע

לרוב   מותר

70%-90%

מומלץ   לשלב עם אמצעי חציצה. יש פערי יעילות גבוהים בין הסוגים השונים

דיאפרגמה   (+ קוטל זרע)

חלק   מתירים וחלק אוסרים

85%-95%

איכות   היעילות תלויה בהתאמה והדרכה נכונה

קונדום

לרוב   אסור

85%-95%

שיטות   לא סלחניות במקרה של שימוש לא נכון

מודעות   לפוריות

לרוב   מותר

88%-95%

ימים   בטוחים

לרוב   מותר

70%-80%

לרוב   לא מתאימה לשומרות טהרה

(הנתונים בדבר היעילות נלקחו מתוך הספר Contraceptive technology-Hatcher et al.  מהדורה 18)

הכותבת: דפנה מאיר. אחות מוסמכת, מורה לשיטת המודעות לפוריות, מתאימה דיאפרגמות ובודקת טהרה. DERECHNASHIM@GMAIL.COM

 

דימום מהתקן נובה טי

השאלה:

דפנה שלום,
יש לי התקן מסוג נובה T  כבר 5 חודשים בהתחלה היו לי המון כתמים ודימומים כבדים ובזמן האחרון ימי הטהרה שלי  מתקצרים ואני מודאגת.. השבוע הייתי בתוך שבעת ימי הנקיים ראיתי כתם דם על עד הבדיקה ושוב ניסיתי להיטהר יום אחרי ושוב כתם ממש ביום הראשון יש לציין שהכתמים פעם ורודים ופעם אדומים פעם בהרגשה של כאבי בטן ופעם לא… אציין בפנייך שהמחזור בחודש לפניו הופיע לי 7 ימים לאחר הטבילה לי נראה שימי המחזור שלי מתקצרים מחודש לחודש, איני מצליחה להיטהר וזה מתסכל אותי ובטח גם את בעלי. מה את ממליצה לי לעשות?

תודה רבה.

התשובה:

לשואלת היקרה, שלום ושמחה,

נשים עם מחזור לא סדיר לפני התקן, יהיו בעלות מחזור לא סדיר עם התקן. ההתקן לא משנה את אופי המחזורים ובוודאי שלא מרפא בעיות. יש נשים שבין הווסתות רואות דם עם ההתקן. חלקן מרגישות כאב בבטן תחתונה- למעשה, ברחם. וחלקן לא חשות כאב אך רואות דם טרי- אדום או ורוד בכמויות משתנות מאישה לאישה. הדם הזה הוא דם שריטה מההתקן. ההתקן שורט את הרחם, וזו מגיבה בהתאם.מבחינה הלכתית- מאחר שהדם הזה בא מתוך הרחם וקשה להוכיח בוודאות שהוא דם מכה, רוב מוחלט של הרבנים אוסרים אותו.יש כמה רבנים שמתירים את הדם הזה. יש מקרים רבים שבהם החוט של ההתקן שורט את צוואר הרחם מבחוץ, ואת זה אפשר לזהות בקלות בבדיקה נרתיקית. ולכן, אם תרצי, את יכולה ללכת לרופא או לבודקת טהרה בזמן אמת, כדי לזהות האם הדם הוא פצע בצוואר הרחם, או מתוך הרחם. זה גם יעזור לך להחליט האם להישאר עם ההתקן או להוציא אותו. בחלק מהנשים המחזורים מתקצרים בנוסף לזאת, כפי שקרה אצלך. למשל, אישה שהיו לה מחזורים כל 30-32 יום, מתחילה לקבל אותם בהפרשים של 25-27 יום, ואף פחות מכך. לזאת אין לי הסבר רפואי מניח את הדעת, כלומר, אני לא יודעת למה זה קורה. וגם למה זה קורה רק אצל חלק מהנשים. גם לא תמיד ניתן לצפות זאת מראש. מקובל לנסות להתרגל לנוכחות של התקן ברחם חצי שנה. אם אחרי 7-8 חודשים מההחדרה המצב ממשיך כך, כדאי להוציא אותו. אין טעם לחכות שנה, כי הסבל הוא גדול, וחצי שנה זה זמן מספיק בשביל לסבול, לפי דעתי האישית. לגבי סוג ההתקן- נובה טי. מדובר בסוג ישן, שהמבנה שלו אינו אנטומי. כשמו כן הוא. בנוי בצורת האות T. ולכן הוא שורט יותר. אם תחליטי להוציא אותו, את יכולה לנסות אחד מהסוגים היותר חדשים: מולטילוד, פלקסיטי או גיינפיקס. ואם גם אלו לא ייטיבו עמך, שקלי מעבר לאמצעי מניעה חוצץ כגון דיאפרגמה, או ללמוד את שיטת המודעות לפוריות לצורך מניעת הריון. למען הגילוי הנאות- אני מתפרנסת מהתאמת דיאפרגמות. את יכולה לבקש מהרופא שמייד אחרי ההוצאה של ההתקן יכניס לרחמך את החדש. אני אומרת זאת על סמך ניסיון של הרבה שנים בעבודה עם נשים. במעבר בין התקן להתקן, אם תקחי לך תקופת מנוחה של חודש חודשיים, יש סיכוי רב ביותר שתהרי. זאת משום שהרבה נשים, בפרט דתיות, מקיימות יחסי מין גם בתקופות שאין להן אמצעי מניעה מתאים ונוח, וגם כאשר הריון אינו מתאים להן ולמשפחתן באותה תקופה. למה הן עושות זאת? גם לזאת אין לי תשובה. מניעת הריון זו מסירות נפש לא פחות מלהרות וללדת. וזאת מפני שטרם הומצא אמצעי המניעה המושלם שטוב לכולם, נוח, זמין וזול, וללא תופעות לוואי. חלק מהאנשים מגיעים לאמצעי המניעה הטוב עבורם ברכבת אקספרס, וחלק מהאנשים צריכים לעבור בכל התחנות, דבר שכרוך בלא מעט סבל במקרים רבים, עד שהם מגיעים לאמצעי הטוב עבורם. בהצלחה בהחלטות ובבחירות שתעשי.

בברכה, מדפנה מאיר

 

 

קושי בשמירת נידה

השאלה:
דפנה שלום, וחג שמח!

אני ובעלי מתלבטים לאחרונה רבות בנושא שבעת הנקיים.
אמנם אינני תלמידת חכמים, אבל מהדברים שקראתי, אני מבינה ששבעת הנקיים אינו דבר כ"כ מוחלט, כפי שתמיד לימדו אותנו…אשמח מאוד לשמוע את דעתך בנושא (אני יודעת שאינך פוסקת, אך אני מרגישה בנוח להתייעץ איתך, וחושבת שיש בך שילוב של פתיחות למול שמירת התורה).
האם אני ובן זוגי בתור אנשים דתיים יכולים להחליט שאנחנו מפסיקים לשמור שבעת נקיים? או שיש בכך דבר אסור? ואם כן מתי נעשית הטבילה, ביום השמיני?
אני מרגישה שאנחנו מוקפים בהרבה לאווים, ואני לא מעוניינת בדברים שאין בהם ממש, מכיוון שזה מקשה מאוד על הקשר הזוגי.
מודה לך מאוד
נ

התשובה:

לנ היקרה, שלום ושמחה,

שבעה נקיים זו חומרה חזקה שנשות ישראל בהרבה קהילות נוהגות אותה כבר הרבה מאוד שנים. לעקור את מנהג 7 הנקיים זה דבר מסובך מבחינה הלכתית, ורבנים רבים אומרים שזה לא יקרה לפני שתהיה לנו סנהדרין ובית מקדש.
אי אפשר לומר ש7 נקיים זו הלכה שאין בה ממש. שהרי אם נאמר זאת, נצטרך לומר זאת על עוד הלכות רבות.
כן אפשר לומר שעובדתית יש היום הרבה זוגות, חילוניים דווקא, ששומרים טהרה על פי דיני התורה, בהדרכת רבנים שיודעים שאם ידריכו לשמור 7 נקיים, אותם זוגות לא ישמרו טהרה בכלל.
שמעתי כבר על רב שאמר שאין כאן מקום לשאלת רב. נשים החמירו והן אלו שיחליטו בנושא. רב אחר אמר לי שבמקרים בהם מדובר במצב שהזוג שומר לפי דיני התורה או לא שומר בכלל, מוטב ישמרו על דיני התורה בלי 7 נקיים.
לפי דיני התורה הנידה טובלת ביום ה8. יש לציין שבתורה לא כתוב על טבילת אישה. כך שגם פה יש לשים לב שזו הלכה, ובוודאי לא דבר חסר ממש.
אני חושבת שאלו שהחליטו שהגיעו מים עד נפש ולא מסוגלים יותר לשמור על 7 נקיים, עד כי תיכף יוותרו על כל שמירת טהרה, מוטב ילמדו את דיני התורה בפרוטרוט, ויקיימו אותם. יש ללמוד היטב גם מה לעשות במצב של זבה קטנה וזבה גדולה, כי לכל אישה רגילה יתכן מצב שבו על פי התורה היא צריכה לספור 7 נקיים, ולכן צריך להיזהר וללמוד היטב את ההלכות מדין התורה, לפני שנוקטים בגישה זו.
עוד אני חושבת, שאם אתם מגדירים את עצמכם דתיים, אז ההגדרה הזו נשארת בידיכם. אף אחד לא ייקח לכם את הדתיות שלכם. גם אף אחד לא צריך לדעת מתי את הולכת למקווה.
ואחרון, אחרי שעשיתי סקר די מקיף בנושא, נראה לי שאין טעם לשאול רב, כי לא תקבלו היתר.
צריך להיות חילונים, או חוזרים בתשובה, או שרק אחד מבני הזוג דתי, כדי לקבל היתר (זמני, עד שמתחזקים)
לשמור נידה על פי התורה.
מי שכבר דתי לא יקבל היתר, כפי מה שידוע לי עד כה.
אני מסכימה שהדבר מקשה על הקשר הזוגי, בפרט במקרים של מחזורים קצרים, ובמצבים שבהם אין הפוגות של הריונות והנקות, ובמצבים (המעולים!) שיש לאישה חשק מיני ורובו נמצא דווקא ב7 הנקיים, ואחר כך מתפוגג לו לאיטו, וחוזר חלילה.
אני מאחלת לך ולבעלך הצלחה במסע ההחלטה הזה.
מדפנה מאיר

מחזור קצר

השאלה:

שלום דפנה,

אני בת 29 ואמא לשניים. מאז לידת בני השני (בן שנה וחצי) אני עם התקן ג´ניפיקס.

מאז הלידה האחרונה המחזורים שלי הולכים ומתקצרים בהדרגה. לפני שהתחתנתי הם באו כל 30-34 יום, עכשיו אני במצב של מחזור כל 19-22 יום. הדימומים בווסת נמשכים כ-6 ימים, שזה נורמלי.

האם זה נורמאלי? מה אפשר לעשות כדי להאריך את המחזור? איזה טיפול את ממליצה?

מעבר לשאלה הבריאותית יש לי גם תסכול ממעט ימי הטהרה, שאני לא יודעת מה אפשר לעשות עם זה, אם בכלל.

תודה על תשומת הלב,

עדינה

 התשובה:

לעדינה, שלום ושמחה,

מצבך נורמלי, במובן זה שהוא ככל הנראה אינו מסכן את בריאותך. ועם זאת, מדובר במצב מחליש פיזית. קשה לגוף ליצור מערכת מחזורית חדשה בפרקי זמן כה קצרים, ולדמם את עצמו לדעת לעיתים כה קרובות.

אני מציעה לך לנסות את הטיפולים הצמחיים של עליזה לוין המפורסמת, ששידרתי כאן את המספר שלה כמה פעמים בשאלות.

אם קשה לך להגיע אליה, כל מטפל מומחה בצמחים יוכל לסייע לך להאריך את המחזור.

אם את סובלת מתנודות במשקל, או ממשקל גבוה או נמוך מדי, כדאי לך לטפל גם בזה.

בנוסף, לבצע ספירת דם, וגם רמות של חומצה פולית וB12. לפעמים דווקא מחסור בדם עלול לגרום לאישה לדמם יותר, על אף שההיגיון אומר שעליה לשמור על הדם שלה.

גם התעמלות גופנית מסוג שנותן לך כוחות, ולא מתיש אותך, עשויה להועיל. אם לא תצליחי בתוך כחודשיים לשפר את מצבך בעזרת כל אלו, אני מציעה לך להוציא את ההתקן. למעשה, הייתי מציעה לך לעשות זאת מלכתחילה, אולם איני יודעת אם היית בוחרת זאת כאופציה ראשונה, ולכן מקווה בשבילך שיתר הרעיונות יסייעו לך. זאת  משום שהניסיון שלי עם דתיות הוא כזה שהן מוציאות את ההתקן, לא מחכות עד שהן מוצאות אמצעי יעיל אחר, ונכנסות להריון, גם כשזה לא תמיד מתאים למצב הפיזי שלהן.

לגבי התסכול ממיעוט ימי הטהרה- זהו אכן מצב מתסכל מאוד, ויש לא מעטות שחוות אותו. הדבר הטוב במצב הקשה הזה הוא שאת תטפלי בעצמך כמה שיותר מהר, בלי להזניח, מה שאולי הייתה עושה אישה אחרת, שלא לחוצה על הימים הללו.

בכל רע יש משהו טוב… בהצלחה, מדפנה מאיר.

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 116 שכבר עוקבים אחריו