החשובומטר, עוד כמה הגיגים ליום האישה הבינלאומי

החשובומטר, ועוד כמה הגיגים:

לכבוד הוא לי לכתוב לכן, נשים יקרות, הגיגים לרגל יום האישה הבינלאומי.
בתוך עמי אנוכי יושבת, ובעבודתי גם פוגשת מדי יום בני ובנות עמים אחרים, וחווה את תרבותם.
כמו כן, אני קוראת ספרים ושומעת חדשות, ומתעדכנת בנעשה בעולם.
אי לכך, מצב מעמד האישה במקומות שונים על הגלובוס ידוע לי. יש נשים רבות שלא תוכלנה לקרוא, או אפילו להתוודע באופן כלשהוא למאמר זה ולרעיונות הכתובים בו.
לכן, לא אפנה אליהן במאמר זה, ואנסה לעשות למענן כמיטב יכולתי בדרכים אחרות.
מאמר זה נכתב עבור בנות המזל, בעלות הבחירה והיכולת, שיכולות להרשות לעצמן לשבת מול המחשב, או הסמארטפון, ולשוטט במרחבי האינטרנט כאוות נפשן.

                                         "רק על עצמי לספר ידעתי"

כך אמרה רחל המשוררת. ובאמת, היצירות היפות ביותר בעולם נבראות מתוך עולמם הפנימי של היוצרים. שם נמצאת האמת הפנימית המזוככת ביותר, ורק מתוך העושר/העוני הקיים בתוך ובסביבתנו אנו יכולים ליצור.

אני הנני אישה שחיה בסביבה פמיניסטית, מאפשרת ומצמיחה נשים – בבית, בעבודה ובקהילה.
כך לפי תפיסתי והבנתי.
מתוך כל הבחירות שעמדו בפניי, בחרתי, ועודני בוחרת כל יום מחדש, להיות אישה יהודייה, דתית לאומית, מתנחלת, נשואה, אמא, לומדת ועובדת ומפרנסת את משפחתי בכבוד ביחד עם בעלי היקר, שיחיה.
בתוך שלל עיסוקיי הרבים, יש לי שפע של זמן פנוי, ככל אשר אדרוש לעצמי, ללימודים, לבילויים, וליצירה.
כן, בנות. זהו המצב אצלי, על אף שאני מגדלת 6 ילדים, ומשמעותית באופן יומיומי בחייהם ובחיי בעלי היקר, גרה בהתנחלות מרוחקת ממקום העבודה, נוסעת בטרמפים (בזבוז זמן/חסכון בכסף) ועובדת 50 שעות בשבוע מחוץ לבית.

את המצב הזה הצלחתי לייצר לעצמי אחרי שבניתי לי סרגל עבודה שאני מכנה אותו  "חשובומטר".
אני שמחה ונרגשת לספר לכן עליו! אם כי, אני מקווה שהוא לא יחדש לכן דבר…
ישנם סרגלים רבים, כגון "סרגל כאב", "סרגל מצב רוח" ועוד. בוודאי הקואוצ'ריות שבינינו מכירות עוד.
החשובומטר שלי מודד את המקומות, המצבים והמשימות בחיי בהם אני חייבת, להבנתי, להיות ולפעול בעצמי, כל עוד אני בחיים. אני- ולא מלאך. אני- ולא שרף. אני- ולא שליח.
לעומת אלו, מודד החשובומטר את המקומות, המצבים והמשימות בחיי בהם אוכל לתת לאדם אחר, או למכונה, לעשות את המשימה במקומי, וכך לשחרר לי זמן פנוי. בנוסף, מודד החשובומטר את מצבי הביניים בדרגת החשיבות, ומחלק אותם לסדרי עדיפויות.
כל עוד שאני מקפידה להשתמש בחשובומטר שלי, יש לי זמן, גם אם לא בשפע עצום, לקרוא, לכתוב, ליהנות ולשמוח.

                                       להלן דירוג – החשובומטר:

1)     לא חשוב בכלל:
הסבר: חסר ערך, אין טעם להשקיע אנרגיה

2)     לא כל כך חשוב:
הסבר: אם יהיה לי זמן, כוח וחשק, אתעסק בזה

3)     חשוב למדי:
הסבר: עדיף שאני אעשה, אך אפשר למצוא תחליף, גם אם פחות איכותי ממני

4)     חשוב מאוד:
הסבר: אני או בעלי בלבד יכולים לעשות

5)     חשוב ביותר:
הסבר: רק אני יכולה לעשות, אין מי שיעשה זאת טוב כמוני, ופחות ממצוין לא מקובל עליי

                        האישה המערבית- פריקית של שליטה:

 

לאחר בניית הסרגל, רשמתי לי על דף את כל משימות הבית והחוץ שלי, וגם את רצונותיי. חישבתי כמה זמן לוקח לי לעשות כל אחת, ועד כמה אני שונאת/אוהבת/חייבת לבצע אותן. העמדתי את המשימות מול סרגל החשובומטר והתחלתי לתת להן ציונים במספרים.
אתן כאן כמה דוגמאות שרלוונטיות לי ולנשים רבות בסביבתי הקרובה:

טיפול כינים, אספות הורים, עזרה בשיעורי בית, בישולים, ניקיונות, טיפול בכביסה, אירוח, משלוחי מנות, בייביסיטר לילדי השכנות, קניות, שטיפת כלים, לישון כמות שעות שינה מספיקה (לי), לראות את ילדיי פעם ביום, להתנדב למען הקהילה, לצאת עם בעלי לבילוי, לעסוק בתחביבים שלי, לאפשר (כלכלית) לכל ילד חוג, לעבוד בעבודה כיפית ומתגמלת, להתפלל תפילה אחת ביום, להשתתף בחוג תהילים, לעשות ליל הסדר בבית שלי, ועוד…..

מראש הגעתי אל דירוג החשובומטר בסלחנות גדולה כלפי עצמי, בכנות רבה, ומתוך תפיסה פרופורציונלית הטוענת שהאיזון הוא החשוב. שלא כל המשימות יקבלו ציון דומה. וכמובן, מתוך תפיסה האומרת שאין "נכון"/"לא נכון". ואחרון חביב, כל משימה שמשנה את הציון שלה מסיבה כלשהיא, גוררת אחריה משימה אחרת שמוכרחה גם היא לשנות ציון. הכל ניתן לבחינה מחודשת כל יום.

אני מוכרחה להעיד שהשימוש בחשובומטר שחרר אצלי מטענים רגשיים קשים שנשאתי איתי בטעות כלפיי בעלי, כלפיי עם הגברים בכלל, כלפיי היישוב שלי, כלפיי העולם הדתי שבו אני חיה, כלפיי הבוסים בעבודה, כלפיי ילדיי וכלפי עצמי. בנוסף, השתחררתי מכבלי השליטה המוגזמת שהייתה מנת חלקי, ובחטאה, פגעתי בעצמי כאישה וכאדם רוחני.
והבונוס הנוסף של השימוש בחשובומטר- השימוש בו גורם לי להיות עשירה יותר בכסף. כן, אתן קוראות היטב.
וגם בזמן איכות אמיתי עם עצמי וקרוביי. מומלץ מאוד!

                                      שיח נשים – לתועלת!

הרהורים נוספים שעלו בי לכבוד יום האישה הבינלאומי, בפרט זה הקרוב אליי, נוגעים לסוג האירועים בחיינו, הנשים, בהם אנו משתפות חברות וקרובות משפחה, כדי לקבל פידבק חיובי (כך אנו מקוות), לעזור להן, ולהיעזר מידן, בזכות הדיבור שלנו.
זאת ועוד, חשבתי גם על הדברים שאותן נשים בוחרות לעיתים לשמור בסוד, ולא לדבר עליהם עם אף אחת בשכונה או בקהילה. עלו בי מחשבות על כך שיש משמעות גדולה לכל פרט בו נבחר לשתף, או לא לשתף, נשים אחרות. והפרמטר הקובע הוא כמה תועלת, נפשית ואחרת, נוכל להפיק מחשיפה של פרטים אינטימיים מחיינו בפני אחרות. גם כאן, אין נכון ולא נכון, והדברים משתנים מקהילה לקהילה ומאישה לאישה. שיתופים שנראים לי לא רלוונטיים בעליל, לעומת אחרים שאי שיתוף בהם פוגע מאוד במעמד הנשים, ייראו, אולי, לנשים אחרות ההיפך מכפי שהם נראים לי.

להלן דוגמאות – הייתי צריכה ממש לחנוק את עצמי כדי לא לכתוב עוד עמודים של דוגמאות:

דיאטות, הפלות, בחירת רופא טוב, בחירת פסיכולוג טוב, שימוש בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה, יחסינו עם החותנת, יחסינו עם בן הזוג שלנו, חיי המין שלנו, באלו אמצעי מניעה אנו משתמשות, מרד הנעורים של ילדינו, מי מילדינו חזר בתשובה/בשאלה, מתי אנו מקבלות ווסת, מין העובר ברחמנו, כמה אנו מרוויחות בעבודה/בעסק שלנו, אילו מחלות יש במשפחתנו, מה קנינו לאחרונה, מתכונים, מאילו חלקים בגופנו הסרנו שיער לצמיתות, ועוד….

                      האם אישה זה פונקציה טכנית או ערך מוסף?

הרהור נוסף, ואחרון להפעם, שאותו אשמח לחלוק עמכן, הוא הפרגון ההדדי שלנו זו לזו.

גם כאן, לבי מיצר עד מאוד על כל הנשים שאינן נמצאות במעמד בו הן יכולות להיזון מהכתוב כאן, והן נאבקות על פרוסת לחם, זרדים לחימום הבית, על תרופה מצילת חיים לילד, ועל זכותן שלא להיאנס פיזית ומנטלית בכל רגע נתון.
לא אליהן אני פונה כאן, רק מזכירה אותן, כמו צל לאורך הכתוב. הלוואי עליהן. שמרחק שנות האור מאליהן אלינו יצטמצם במשהו בקרוב ממש.

אנו, בנות המזל, כיצד נוכל לפרגן זו לזו כפי שחברינו הגברים עושים באופן טבעי וברור מאליו?

אם אני בוחרת להתמקד בנושא אחד בלבד – בכסף, אפשר להפיק רעיונות רבים וטובים.

                                  אישה – הכלכלה שמניעה את העולם

אנו הנשים, הננו מושא לשכנוע יומיומי לרכישת מוצרים, חיוניים יותר ופחות.
בין שאנו קונות, ובין שקונים אותם לנו.
בנוסף, בכל רחבי העולם, וגם אצלנו בחברה, נשים הן חלק פעיל ביותר בפרנסת הבית. ובמקרים רבים מאוד, האישה היא המפרנסת העיקרית או היחידה בביתה. דבר זה חוצה גבולות של עושר ועוני, מערב ומזרח, דתות ולאומים. הוא לא ייחודי רק לנשות אברכים.
הוא נכון גם עבור נשות הייטק מצליחות, וגם עבור נשות הכפרים שיוצאות לעבוד בשדה, בעוד בעליהן לועסים עלי גת ומשתזפים בשמש.
גם נשים שמתביישות בעדינותן לספר זו לזו על שכרן, או נבוכות לדבר על כסף, עסוקות במחשבות עליו לא פחות מגברים, אם לא יותר.
כיצד נוכל להתייחס לעובדה זו, ולהעניק סיוע זו לזו בענייני כסף?

                 לשם כך, העליתי מספר שאלות, שאני רואה כחשובות:

האם יש משמעות לעובדה שנבראתי דווקא אישה? האם להיות אישה זה משהו מיוחד או סתמי?

האם שיתוף בנתונים אודות כסף יכול לקדם אותי ואת חברותיי כלכלית?

האם אבחר לספר לחברות כמה אני משתכרת מעבודתי? מה אפיק מכך? האם אבקש מהן לחלוק איתי מידע דומה אודות שכרן, לצרכי השוואה?

האם אעדיף להעסיק נשים על פני גברים בעבודות מסויימות? מדוע?

כאשר אני מעסיקה אישה/נשים תחתיי, האם אתגמל אותן בעין יפה? האם אתחשב בצרכיהן הייחודיים כנשים עובדות?

כאשר אני רוכשת מוצר (או שירות) בחנות שהבעלים שלה היא אישה, האם אבקש/אדרוש ממנה הנחה?

האם אבחר לרכוש מוצר שנמכר לי תוך ביזוי, ניצול והשפלת נשים (וגברים) בעבדות פרך שאינה מתגמלת כראוי, או תוך הצגת פרסומות המבזות את המין שלי?

האם יש לי דרך ורצון לדעת כיצד הגיע אליי מוצר, והאם יש לי בחירה אמתית ברכישת מוצרים?

האם אעדיף לרכוש מוצר הנמכר על ידי אישה, בראותי גבר מוכר את אותו הדבר בדיוק (החל ממלפפון וכלה במכונית)?

בעת ניהול משא ומתן כספי, האם אאמין לאישה יותר מאשר לגבר?

כאשר אני רואה פושטי יד, האם אבחר לתת יותר לאישה, או לגבר, או שאין עדיפות לעוני בעיני?

כל השאלות הללו הן שאלות שאין עליהן תשובה אחידה וברורה. הן נועדו לתת לי ולכן פתח למחשבה. הן מעלות תהיות בדבר מקום הנשים הסובבות אותנו בעולמנו הפיזי והרוחני, ועל תועלתן כלפינו, המין הנשי.

יום האישה בונה ומצמיח!