בודקות הטהרה – "העיניים של הרב", הרציונל, הביצוע, היתרונות והחסרונות

מקצוע בודקות הטהרה – העיניים של הרב

הרציונל, הביצוע, הגשר בין הרב לנבדקת, היתרונות והחסרונות

 

רקע:

בדיקת טהרה היא בדיקת נרתיק האישה לצורך דתי שאינו רפואי, ומטרתה היא זיהוי מקור דם לא צפוי, או בעל מראה, מרקם, כמות וצבע  שאינם מאפיינים דם ווסת או דם רחם.
בדיקה זו מבוצעת על ידי בודקת טהרה שהוכשרה לכך, או על ידי רופא/ת נשים, לבקשת האישה הנבדקת.
במרבית המקרים אישה מגיעה לבדיקת טהרה לאחר ששאלה רב על ההשלכות ההלכתיות של הדם שראתה, והופנתה על ידו לבדיקת הטהרה.
בחלק מהמקרים הנבדקת פונה בעצמה לבדיקת טהרה, ללא תיווך של רב, כאשר נראה לה שמדובר בדם ממקור לא רחמי, ואינו מטמא.
תוצאות הבדיקה נמסרות בדרך כלל על ידי הנבדקת לרב, והרב פוסק על פיהן האם האישה יכולה להמשיך להיות בקרבה גופנית לבעלה בטהרה, או שעל הזוג לפרוש זה מזו עד להיטהרות האישה.

מה בין דם רחם לדם שאינו מהרחם:

דם ממקור רחמי, היוצא מהרחם בפיקוד הורמונלי טבעי או מלאכותי, תקין או לא תקין מבחינה רפואית, הוא דם מטמא על פי ההלכה הנוהגת בימינו. כאשר אישה מדממת מתוך הרחם היא נחשבת טמאה.
בימינו, כשאין לנו בית מקדש, ההשלכה היחידה לטומאה וטהרה של אישה בהקשר לדם רחם, היא על הקרבה הגופנית בין אישה לבעלה. כמובן שקרבה גופנית היא אחת הנגזרות לקשר נפשי, אך לא אעסוק בהיבט זה כאן.
לעומת זאת, דם היוצא מנרתיק האישה, ומקורו שונה מהרחם, הוא דם טהור לחלוטין. אישה הרואה דם שאינו מהרחם טהורה לבעלה, ויכולה לקיים עמו מגע מלא הכולל יחסי מין.

לפי דין התורה, יש חילוק הלכתי ברור מבחינת ימי ההיטהרות הנספרים על ידי האישה לאחר ראיית סוגי דם שונים. יש הוראות ברורות לגבי דם נידה- שהוא דם ווסת, לבין דם רחם שלא בעתו (זבה גדולה וקטנה), ודם יולדת זכר ונקבה.
בימינו כל הרואה דם רחם – נידה, זבה ויולדת, דין אחד לכולן. סופרת 7 ימים מרגע שפסק הדם, ואז טובלת במקווה טהרה, ויכולה להתאחד עם בעלה לעניין מגע פיזי.

יוצא מכלל זה הוא דם רחם שמקורו בפצע ברור בתוך הרחם. בחלק מהמקרים וחלק מהפוסקים יתירו דם זה כדם טהור, אף שיצא מהרחם.

סוגים של דימומים נרתיקיים:

דם נרתיקי יכול להופיע כתוצאה מאחת האפשרויות הבאות או משילוב של כמה מהן:

דם כתוצאה מפציעה/חיכוך של דפנות הנרתיק. דבר זה יכול להתרחש בעת החדרת אצבעות או חפצים לנרתיק, החדרת בדי בדיקת טהרה לנרתיק, בעת יחסי מין הכוללים חדירת פין לנרתיק, חיכוך של דיאפרגמה למניעת הריון בדפנות הנרתיק, מעבר חלקי צואה גדולים מהחלחולת אל פי הטבעת תוך חיכוך/פתיחת פצע קיים בנרתיק או בצוואר הרחם, חדירת פין לא מותאמת אנטומית הפוצעת את הנרתיק, שאריות של קרום בתולין, צריבת הנרתיק בעת שימוש בקוטלי זרע, גרד כתוצאה משגשוג של פטריות וחיידקים, ועוד.

דימום נרתיקי נוטה להתרחש במקרים בהם המצב הבסיסי של הנרתיק רגיש ונוטה לדמם בקלות יחסית.
רגישות נרתיק יכולה להתרחש בכמה מצבים גופניים:
כאשר אישה מיניקה, ומאגר הורמון האסטרוגן בגופה נמוך במידה כזו הגורמת לקרעים קטנים ביותר ברקמת דופן הנרתיק, הנוטים לדמם בעת מגע וחיכוך.
לאחר גיל המעבר, יכולה רקמת נרתיק לדמם באותה מידה ומאותה סיבה, אף שהאישה כבר אינה רואה דם ווסת, יתכן שתדמם מהנרתיק או מצוואר הרחם עקב דלדול מאגרי הורמון האסטרוגן בגופה.
בימים לא פוריים, המתרחשים בדרך כלל לאחר הווסת ואחרי הביוץ, כאשר הנרתיק נמצא במצב בסיסי של יובש יחסי, עם מיעוט הפרשות.
כלות צעירות בתולות או שכבר אינן בתולות, יכולות לדמם מהנרתיק עקב שאריות של קרום בתולין, או עקב ניסיונות חדירת פין לנרתיק שאינם מותאמים למבנה הנרתיק, ופוצעים אותו, בדרך כלל באזור תחתית הנרתיק – בפרינאום.
דימומי צוואר הרחם:

צוואר הרחם הוא איבר גלילי היוצא מהרחם אל תוך הנרתיק. האישה ובן זוגה באים עמו במגע ישיר.
האישה בעת מגע בצוואר הרחם באצבעותיה לצורך שימוש באמצעי מניעת הריון, בדיקת מצב הפוריות שלו, ובדיקת טהרה עם בדי בדיקה. בן הזוג מגיע לצוואר הרחם ומתחכך בו בעת מגע מיני הכולל חדירת פין לנרתיק, או בעזרת אצבעותיו.

צוואר הרחם נוטה לדמם בקלות רבה יחסית, מאחר ופני השטח הרירי שלו דקים ועדינים מאוד.
רקמת צוואר הרחם קשה יחסית בהשוואה לרקמת הנרתיק, ועל כן כל חיכוך בצוואר הרחם הוא בעל פוטנציאל לגרום לדימום. למרות זאת, בדרך כלל רקמת צוואר הרחם אינה מדממת אצל רוב הנשים.
לעומת הרוב, יש נשים שאצלן רקמת צוואר הרחם מדממת בכל מגע מכל סוג.

צוואר הרחם נוטה לדמם בקלות רבה באחד או שילוב של כמה מהגורמים הבאים:
כיב/פצע ידוע בצוואר הרחם הנגרם מחיכוך חוט של התקן תוך רחמי, מצריבה של קוטלי זרע, ממגע מיני עוצמתי של פין או חפץ אחר, או מיבלות בצוואר הרחם.

דימומי צוואר הרחם לרוב מוחלט של הדעות ההלכתיות אינם מטמאים, אף כי צוואר הרחם הוא חלק מהרחם עצמו.

מתי אישה מגיעה לבדיקת טהרה:

כאשר אישה אינה מצליחה לזהות בעצמה את מקור הדם היוצא מגופה, ונראה לה שאין זה דם נידה או יולדת רגיל, המטמא בבירור, היא צריכה לקבל החלטה הלכתית האם לפרוש ממגע עם בעלה.
נשים דתיות הנמצאות במצב זה לעיתים מזומנות פונות לרב כדי לקבל חוות דעת הלכתית שעל פיה ינהגו.
חלק מהנשים מתארות לרב את מאפייני הדם שראו, ואת המקום בו ראו את הדם, וחלק מהנשים מביאות לרב בעצמן או על ידי שליח/ה את הדם עצמו להתרשמות הלכתית.
הרב פוסק האם הדם טהור או טמא, בהתאם לסיפור המקרה ו/או מראה הדם על גבי החפץ אותו הביאו לו לבדיקה. בנוסף, גם מצבו הנפשי של הזוג נלקח בחשבון בחלק מהמקרים בהם ניתן להטות את הכף לפסיקה מקילה או מחמירה בהתאם לנסיבות.
והיה אם הרב אינו מצליח להכריע בכלים הלכתיים לטמא או לטהר את הדם, וחושד שיתכן כי מקור הדם הוא מפצע ואינו מהרחם, הוא מפנה את האישה השואלת לבדיקת טהרה.
לעיתים אישה חושדת שיוצא מגופה דם שאינו דם רחם, ופונה בעצמה לבדיקת טהרה, ללא הפניית רב.
את התוצאה של הבדיקה האישה נותנת לרב, והוא מכריע להתיר או לאסור את הדם בהתאם לתוצאת הבדיקה.
חלק מהנשים הנבדקות בבדיקת טהרה מחליטות בעצמן כיצד לנהוג מבחינה הלכתית בהתאם לתוצאות הבדיקה, ואינן חוזרות לרב לקבל היתר או איסור על הדם.

בדיקת טהרה בהיבט המעשי:

הנבדקת פונה לבודקת הטהרה, בדרך כלל בטלפון, ומבקשת לתאם פגישה.
הבודקת שואלת כמה שאלות בנוגע לדימום אותו ראתה האישה.
הבודקת מקבלת החלטה, על פי השיחה, האם יש צורך או תועלת בבדיקת טהרה, ומתי לפגוש את האישה – בהתאם ליכולות האישה והבודקת להיפגש.
האישה מגיעה למרפאת הבודקת, או לבית הבודקת, לצורך בדיקת הטהרה.
במידה והאישה פונה לרופא/ת נשים לצורך בדיקת טהרה, היא מיידעת אותו על מטרת בואה בעת כניסתה לחדר, לרוב ללא הקדמה טלפונית.

בעת הבדיקה האישה מתבקשת לעלות על מיטת הבדיקה, ללא תחתונים, ולפשק את רגליה בתנוחת בדיקה גניקולוגית.
הבודקת מקרבת אור חזק אל פתח נרתיק האישה, ומתבוננת בפתח. בחלק מהמקרים די בהתבוננות זו כדי לזהות את מקור הדם. במידה ויש פצע מדמם בפתח הנרתיק. במידה וכמות הדם וצבעו מתאימה לפצע חיצוני בקדמת הנרתיק, הבודקת מפעילה שיקול דעת האם להסתפק בבדיקה חיצונית זו, או לעבור לבדיקה פנימית כדי לוודא שאין דם היוצא מהרחם. בחלק מהמקרים הבודקת מתייעצת טלפונית עם הרב שלה, או הרב של הנבדקת, בהתאם לנסיבות המקרה, תוך כדי הבדיקה, בשאלה האם להרחיב את הבדיקה, או להסתפק בבדיקה חיצונית זו.
במרבית המקרים, הדימום בפנים הנרתיק או על גבי צוואר הרחם.
על כן הבודקת מרחיבה את קירות הנרתיק בעזרת מפשק גינקולוגי (ספקולום), ומתבוננת באור חזק אל קירות הנרתיק ואל פתח צוואר הרחם כדי לחפש פצע אפשרי.
במידה והבודקת מזהה אזור מגורה או אדמומי, בפנים הנרתיק או על גבי צוואר הרחם, שאינו מדמם בעת הבדיקה, היא לוקחת מקלון עם צמר גפן בקצהו ומשפשפת בעדינות את האזור החשוד, ורואה האם האזור מדמם במגע או לא.
בחלק מהמקרים, הבודקת מתבוננת אל פתח צוואר הרחם על מנת לזהות האם יוצא מתוך הרחם דם בעת הבדיקה. את זאת עושה הבודקת לפי בקשת הרב, אם חשוב לו לוודא שאין דם היוצא מהרחם, או אם כמות הדם שראתה האישה אינה תואמת את הממצאים בנרתיק. כלומר, כשיש פצע בנרתיק המוציא כמות דם קטנה מאוד בעת הבדיקה, והאישה מתארת או מראה לבודקת כמות גדולה של דם.
בנוסף, אם הבודקת אינה מוצאת כל מקור דם באזור הנרתיק או צוואר הרחם, היא מתבוננת במשך זמן מה אל פתח הצוואר כדי לראות האם יוצא דם מתוך הרחם בזמן הבדיקה.
תקשורת עם הרב לפני, תוך כדי, ולאחר בדיקת הטהרה:
ברוב המקרים, מוסרת הבודקת לאישה את ממצאי הבדיקה בכתב או בעל פה, ולעיתים מתעדת את הבדיקה בניירותיה, למקרה שהרב יתקשר אל הבודקת לשאול פרטים נוספים בעניין הבדיקה שבוצעה באישה.
האישה פונה לרב עם ממצאי הבדיקה לצורך פסיקת ההלכה בעניינה. אם האישה מבקשת מהבודקת לבצע עבורה את השיחה עם הרב, או שאין לאישה רב לשאול אותו, תשוחח הבודקת עם הרב על מנת לקבל ממנו פסק הלכה בהתאם לתוצאות הבדיקה.
השיחה עם הרב מתבצעת בסמוך לבדיקה, או כמה שעות לאחריה, כפי זמינות הרב. וכך מקבלת האישה תשובה הלכתית בתוך זמן קצר יחסית מרגע ביצוע הבדיקה.
בחלק מהמקרים הבודקת עובדת בצמוד לרב מסוים, או לכמה רבנים, ויודעת מראש מה הם היו רוצים שתחפש בבדיקתה, ומה הם לא רוצים שתבדוק.
למשל, יש רב שמבקש לדעת מהיכן הדם הגיע ברמה גבוהה של וודאות, ורוצה לפסוק הלכה לפי הסבירות הקרובה ביותר להתרחשות המציאותית של הדם.
לעומתו, יש רב שמבקש לתלות את הדימום של האישה בפצע קיים או בפצע אפשרי, גם אם המקור האמתי של הדם הנוכחי הוא לא מהפצע, וגם אם מקורו הוא מהרחם.
במידה והרב הפוסק המוכר לבודקת הוא גם הרב של האישה הנבדקת, תדע הבודקת מראש כיצד לבצע את הבדיקה, כדי להתאים את הבדיקה לאופן הפסיקה של הרב הפוסק.
דבר זה בהחלט אפשרי, מכיוון שבחלק מהמקרים הנבדקות מתגוררות בסמוך לבודקות, ביישובים או בערים, ומתייעצות עם אותם רבנים.
במידה והבודקת אינה מכירה את הרב של האישה, היא יכולה להתקשר אליו לשאול אותו כיצד הוא רוצה שהבדיקה תתבצע. האם להביט ולחפש דם רחם היוצא מפתח הצוואר, או לחפש פצע אפשרי, ולהשתדל לא להביט אל פתח הצוואר, כדי לא לראות דם היוצא ממנו בעת הבדיקה, בנוסף לפצע קיים, או כסיבת הדם היחידה.
לעיתים קרובות הרב הפוסק אינו זמין לשיחה טלפונית בעת ביצוע הבדיקה. כאשר הבודקת אינה יכולה ליצור עמו קשר בעת הבדיקה ואינה מכירה את פסיקותיו, היא מבצעת את הבדיקה לפי שיקול דעתה, על פי סיפור המקרה של האישה, בשילוב עם מראה הדם, והרושם אותו מקבלת הבודקת ממפגש ושיחה עם האישה הנבדקת.
ישנם רבנים הידועים כפוסקי הלכה בענייני טהרת המשפחה, ואלו משתדלים להיות זמינים לשיחות טלפון סביב שעות השקיעה וצאת הכוכבים מדי יום. רבות מבדיקות הטהרה מתקיימות סביב שעות אלו. בפרט אצל נבדקות שמבקשות מהבודקת לבצע עבורן ובמקומן את בדיקות הפסק הטהרה ובדיקות של שבעה נקיים, האמורות להתבצע בסמוך לשקיעה.
לאחר בדיקת הטהרה:
הבודקת אינה פוסקת הלכה לאישה כיצד לנהוג מבחינה הלכתית, אף שהיא רואה את מקור הדם, ויכולה לשער ברמה גבוהה של וודאות מה תהיה פסיקת הרב לאור ממצאי הבדיקה שביצעה.
מלכתחילה, הרציונל של הקמת מערך בודקות טהרה בעלות אוריינטציה דתית ונאמנות הלכתית, הינו ליצור עיניים לרב. זאת מאחר שרב אינו בודק את האישה, והוא יכול אך ורק לשמוע את הסיפור, ובחלק מהמקרים לראות את הדם על גבי בד ולא בגוף, מטעמי צניעות.
השאיפה של רוב הרבנים הנעזרים בבודקות טהרה, היא להשתמש בשירותיהן כמה שפחות, ולהשתדל לפסוק הלכה על פי כלים הלכתיים, בלא צורך בבדיקת טהרה, כל עוד הדבר אפשרי.
בדיקת טהרה בשירות עצמי:
חלק מהנשים פונות לבודקת הלכתית מטעם עצמן ולא בהפניית רב.
לאחר הבדיקה, חלק מאלו שהגיעו לבודקת ללא הפניית רב, הולכות לרב כדי שיפסוק להן הלכה, וחלקן מחליטות על דעת עצמן כיצד לנהוג הלכתית, לפי ממצאי הבדיקה.
דבר זה תלוי באישה הנבדקת, על פי השקפת עולמה ובהתאם להרגלים שלה בהקשר לשאלת רב באופן כללי, ובהלכות נידה בפרט.
יש נשים ששואלות רב בכל מקרה, על כל דם או כתם שראו, ואף אם נראה להן בוודאות גדולה שמדובר בפצע נרתיקי.
לעומתן, יש נשים שלומדות את ההלכות כפי הבנתן, ואינן שואלות רב, בטח ובטח שלא מראות לרב או לשליח/ה כתם דם על גבי תחתונים או בד אחר, גם כאשר פירוש הדבר מבחינתן שתהיינה בסטטוס של טומאת נידה. אלו באות לבדיקת טהרה, בדרך כלל על מנת לזהות האם כפי חשדן, יש פצע כלשהו, ומחליטות על דעת עצמן כיצד לנהוג לאחר הבדיקה.
כלומר, הן משתמשות בכלי הלכתי שיצרו רבנים, שהוא חלק ממערך פסיקת ההלכה, על מנת לפסוק לעצמן הלכה בפועל. ואינן משתמשות בחלקו השני של השירות – פסיקת הלכה של רב.

 

שיקול הדעת של בודקת ההלכה בהיבטים שונים:

 

לבודקת הטהרה חלק מהותי, ואף מכריע, בתשובה ההלכתית הסופית שתינתן לאישה מאת הרב, החל משיחת הטלפון הראשונית עם האישה, החלטתה האם לבצע את הבדיקה, מתי לבצעה ואיך לבצעה.
כלומר, אף שבודקת הטהרה היא שליחה של הרב, ומבצעת את הבדיקה לפי בקשתו, היא צד אנושי חשוב במצב הטהרה של הנבדקת.
למעשה, בחלק מהמקרים, הבודקת היא מעין חוות דעת הלכתית נוספת לרב הקובעת בפועל את סטטוס הטהרה של האישה, וזאת לפעמים אפילו מבלי לבדוק את האישה כלל.

כאשר הבודקת מסרבת לבדוק אישה
יש בודקות טהרה שלא תסכמנה לבדוק נשים שלא הופנו על ידי רב כלשהוא, יהא הסיפור שלהן אשר יהא. בודקות אלו עובדות רק בהנחיית רב.
חלק מהבודקות כן תבדוקנה כל אישה המבקשת בדיקה, במידה ונראה להן מסיפור המקרה שבדיקה יכולה לתת מענה הלכתי, גם ללא הפניית רב.
חלק מהבודקות תסרבנה לבדוק אישה, כאשר לפי סיפור המקרה נראה להן בוודאות גבוהה מאוד שהבדיקה לא תועיל לנבדקת, ואולי אף תטמא אותה. וזאת, אף אם האישה הופנתה על ידי רב.
דוגמא למקרה שכזה: כאשר רב מפנה את האישה לבדיקת טהרה יומיים או שלושה לאחר ראיית הכתם או הדם, או כאשר האישה מתמהמהת יומיים ויותר מלפנות לבודקת טהרה, לאחר שהופנתה על ידי הרב, וחושבת שיש עדיין מה לבדוק ולהסיק מסקנות הלכתיות. גם רבנים לא תמיד מסבירים לאישה שעליה להיבדק בהקדם האפשרי, ורצוי באותו יום בו ראתה מראה דמי ושאלה עליו, אם שאלה באותו יום שראתה.
בדרך כלל, כמה ימים לאחר ראיית מראה דמי, קשה מאוד למצוא את מקורו. זאת מכיוון שאם הדם הוא מהרחם, כבר אין עדות לכך. ואם הדם מאזור הנרתיק, גם אז במרבית המקרים האזור כבר נרפא ולא משאיר סימן כלשהוא על גבי דפנות הנרתיק. בדיקת טהרה במצב כזה משמעותה לטמא את האישה. לא מוצאים פצע נרתיקי בדרך כלל. במידה ויש כיב על צוואר הרחם, לא ניתן להוכיח שהוא זה שדימם לפני יומיים. נותר רק להסיק שהדם היה מהרחם או מאותו כיב על גבי הצוואר. אפשרות נוספת היא לתלות את הדימום בפצע אפשרי, אם רואים אזור אדמומי או כיבי, או שהאישה החדירה לנרתיק חפץ פוצע, כגון דיאפרגמה וכיוצא בזה.
במקרה של רב התולה דימום בפצע, יש טעם לבצע בדיקה כעבור יומיים ומעלה מראיית מראה דמי. שכן, במידה ויש אזור בעל מראה פצוע, הרב יתיר את הנבדקת. אלא שלא בכל המקרים הבודקת יודעת מראש על פי מה הרב פוסק הלכה. אם מכיוון שאינה מכירה אותו, ואת פסיקותיו. ואם מכיוון שרבנים אינם משתפים את הבודקות מראש בשיקוליהם בפסיקת הלכה. זאת על מנת שהבודקת תבצע את מה שנתבקשה – בדיקה גופנית, בלא להביע דעה הלכתית.

 

תנאים פיזיים ותגמול חומרי ורוחני לבודקות הטהרה

 

בודקות הטהרה רובן ככולן הן בוגרות קורס הכשרת בודקות של מכון פועה. בקורס זה לומדות נשים שהן לרוב אחיות, ומיעוטן רופאות בהכשרתן – בכל תחומי הרפואה, ודתיות בהשקפת עולמן, ובמראה לבושן.

הבודקות הן בנות גילאים שונים. חלקן בגילאי 25 – 40, בגיל הפריון, ואימהות לילדים קטנים. חלקן כבר בנות 45 ומעלה, כאשר שילחו את רוב ילדיהן מהקן, ובעלות זמן גמיש יותר לתעסוקה בשעות אחר הצהריים והערב, השעות בהן מתבצעות בדרך כלל בדיקות טהרה.
רוב מוחלט של הבודקות עובדות במקצוע הראשי שלהן, ומבצעות בדיקות טהרה כנספח תעסוקתי, כלכלי, ורוחני. יש מעט מאוד בודקות שעוסקות אך ורק בבדיקות טהרה, ומתפרנסות מבדיקות אלו בלבד.  חלק מהבודקות משתמשות בקליניקה פרטית לבדיקות הטהרה, המשמשת לבדיקות אלו בלבד, או לבדיקות טהרה וטיפולים נוספים שלהן או של מטפלים אחרים. חלק מהבודקות משתמשות בחדר בדיקות בתוך מרפאה של קופות החולים, באישור ותמיכת הנהלת הקופות.
וחלק מהבודקות משתמשות בחדר בביתן שלהן.
ייתכן שישנו מיעוט של בודקות שעושות ביקורי בית בבתי הנבדקות. בפרט אם בתי הנבדקות נמצאים בסמוך למגורי הבודקת, ויש תנאים פיזיים המאפשרים את הבדיקה בבית הנבדקת.
התגמול החומרי על בדיקת טהרה, שאורכה בין רבע שעה לשעה, הוא כ80 שקלים בבדיקה פרטית שלא במסגרת קופת החולים. זהו הסכום שאותו מתיר מכון פועה לבודקות לקחת מהנבדקות. בכל מקרה של חריגה גסה למעלה מסכום זה, עלולה לגרום לשלילת תעודת הבודקת מטעם מכון פועה. זאת על מנת לשמר את הסכום עממי, ולאפשר את הבדיקה לכל אישה, בכל מעמד כלכלי.
ישנן אחיות המבצעות בדיקות טהרה במתחם קופת החולים ללקוחות הקופה. בודקות אלו מקבלות תגמול נוסף על משכורתן החודשית הקבועה, בגובה של כ 40 שקלים. הבדיקות מתבצעות בשעות הפנאי של הבודקת, ובדרך כלל לא בשעות פעילות המרפאה. שכן, לא ניתן לאחות להיות זמינה לשרת את הציבור בבדיקות דם, חבישות והדרכות, ובו בזמן לבצע בדיקות טהרה, הדורשות פרטיות, שקט, זמן וסבלנות. ישנן מעט בודקות ייעודיות בקופות החולים, שכל משרתן מורכבת מבדיקות טהרה. אך אלו מעטות מאוד.
למרות האמור לעיל, יש מקומות בארץ בהם בדיקת טהרה עולה כ200 שקלים, ולעומתם יש בודקות במקומות אחרים בארץ המבצעות את הבדיקה בהתנדבות.
ישנם גם מקרים בהן הנבדקות אינן רואות לנכון לשלם על בדיקת טהרה, ובפועל לא משלמות עליה, גם כאשר הבודקת מעוניינת ליטול שכר על עמלה, בפרט אם שכרה שמרטף לילדיה לצורך ביצוע הבדיקה. מדובר במיעוט קטן באוכלוסייה המאמין ששירותי דת מכל סוג צריכים להינתן בחינם.
בשונה מהשכר החומרי, אשר ניתן להבין די בבירור מהאמור לעיל, שלא ניתן להתפרנס ממנו לבדו, ישנו גם השכר הרוחני שאותו מבקשות לקבל בודקות הטהרה.
מדובר בנשים דתיות, הנאמנות לדת ולהלכה, הרואות בעבודה זו שליחות רוחנית ממעלה ראשונה.
בכל ביצוע בדיקת טהרה רואות הבודקות מצווה חשובה, של עיסוק בצרכי ציבור באמונה. דבר זה בולט מאוד אצל הבודקות הצעירות המטופלות בילדים קטנים ועול הפרנסה רובץ על כתפיהן. ובכל זאת מוצאות הבודקות הללו זמן להקדיש לבדיקות טהרה בשעות העמוסות ביותר ביום, בערבי שבתות וחגים, ובחלק גדול מהמקרים מפנות את זמנן לבדיקה בהתראה קצרה מאוד.
דוגמא לאירוע מהשטח: האחות, שהיא גם בודקת בשעות הפנאי, הגיעה הביתה לביתה אחרי משמרת בוקר בבית החולים. היא עייפה. אך אוזרת כוחות לבשל לילדיה ארוחה חמה, בודקת את שיעורי הבית שלהם, משחקת עם הקטנטנים, יוצאת לגן המשחקים, מכינה ארוחת ערב, ומתכוננת למקלחות והשכבת הילדים לישון (סדר ערב של האימהות) – אך פתאום מתקשרת אישה נואשת שצריכה בדיקת טהרה עכשיו. רגע לפני השקיעה. ולא – יהא עליה לספור מחדש 7 נקיים, ואנה היא באה…מה לעשות? הבעל של האחות לא בבית. גם החדר המוקדש לבדיקות טהרה מלא בערימות כביסה לקיפול על גבי מיטת הבדיקה, ומי ישמור על הילדים בזמן שהאחות מפנה את עצמה לבדיקת טהרה? ועוד בתמורה לסכום כה סמלי?…
ועל כן יש לא מעט בודקות שהוכשרו לביצוע בדיקות טהרה וקיבלו תעודת בודקת, ואינן עוסקות בכך בפועל. מקוצר רוח ומעבודה קשה.
בודקת שתסרב לבדוק אישה בגלל קוצר זמן תתבייש לפגוש במבקשת במכולת או בגן המשחקים. שהרי בגלל הבודקת נמנעה טבילה בזמנה. ואם כן תבדוק את האישה, גם אז לא תמיד פשוט ונעים וקולח ("זורם") לפגוש את הנבדקות בשבילי השכונה או היישוב. וגם זה היבט שראוי לבודקת לשקול אותו לפני שהיא מתחילה בלימודי המקצוע.

מקצוע בודקת הטהרה הוא מקצוע חדש יחסית בשמו הנוכחי, אך לא מן הנמנע שלאורך הדורות, מאז התחילו נשים יהודיות לספור 7 נקיים ולבדוק עצמן בעזרת בדי בדיקה, היו בודקות טהרה. אולי הן היו מיילדות בכפרים, ואולי עסקו ברפואת צמחים. זאת יש לחקור וללמוד. ואיני יודעת על כך יותר מקוראי המאמר. בכל אופן, ניתן לראות כי הבבואה של מקצוע זה היא פן נוסף בעזרת נשים ובאחוות נשים, שמתאמצות לעזור זו לזו גם בתנאים לא נוחים במיוחד, כמתואר לעיל.

יתרונות בבדיקת טהרה

הבודקת מחליפה את רופא הנשים לצורך ייעודי זה. היא זמינה יותר, לעיתים זולה יותר, ואין צורך להסביר לה את מהות הצורך בבדיקה זו.
הבודקת מבצעת את הבדיקה בטווח זמן פחות מוגבל ולחוץ בהשוואה לרופא נשים. היא יודעת בדיוק מה לחפש, ועושה זאת במיומנות.
יש סיכוי רב שבודקת תמצא פצע קטנטן בנרתיק שהרופא לא שם לב אליו, רק מכיוון שהתבוננה וחיפשה ביסודיות גבוהה ממנו.
לבודקת אוריינטציה דתית כשל הנבדקת, ולכן לא תלגלג על צרכיה הדתיים כפי שעושים חלק מרופאי הנשים, בפרט אם מגיעה למרפאתם אישה בריאה לחלוטין, ללא צורך רפואי, ומבזבזת להם זמן שאותו הם יכולים להקדיש לטיפול במחלות, כפי שמצופה מהם.
אין צורך להגיע למרפאה מלאה חולים ולעמוד בתור. טהרה אינה מחלה.
הבדיקה יכולה להתבצע בפרטיות, ובמקום נעים, ללא ניחוחות של חומרי חיטוי.
יש נשים שאינן נבדקות אצל רופא בדיקה תקופתית, ועל כן הבודקת יכולה לזהות סימני מחלה חשודה ולהפנות את האישה לבדיקה רפואית, במידה ויש חשד לסרטן צוואר הרחם, צניחות רחם ושלפוחית השתן, מחלות מין, הפרשות נרתיק לא טבעיות, ושאר צרות שאיתן יש נשים שחיות ולא חושבות שאפשר או רצוי לטפל בהן.
למעשה, הבודקת מעלה את מודעות האישה לגופה, ובמקרים מסוימים מצילה את חייה על ידי גילוי מוקדם של מחלות מסכנות חיים, כגון סרטן צוואר הרחם.
במקרים של נרתיק או צוואר הרחם המדמם בקביעות, דבר שגורם לנשים רבות למצוא את עצמן בלא יודעין במצב תמידי של סטטוס טומאה, יכולה הבודקת לבצע עבור הנבדקת את הבדיקות הקריטיות להיטהרות – והן: הבדיקה המכונה הפסק טהרה, המפרידה בין ימי הדימום לימים ללא דימום, ואת הבדיקות של הימים ראשון + שביעי ל7 נקיים לפני הטבילה. ועבור חלק מהנשים לבצע גם בדיקה נוספת ביום 3 או 4 לנקיים, לפי פסיקת הרב של האישה.
ישנן נשים שלא מצליחות להחדיר בד בדיקה לנרתיק בלא שייצא על הבד דם. הבודקת יכולה לנטרל את האזור המדמם בנרתיק, או על פתח צוואר הרחם, בעזרת חסימה מכנית עם מפסק גינקולוגי או משחה מרפאת (ג'ל עץ התה, קפה, כורכום, ועוד), ולהוציא בדיקה טהורה.
הבודקת יכולה להדריך נשים כיצד לבצע בדיקות בצורה עדינה שאינה פוצעת, אם וכאשר מדובר במצב קבוע שדורש התבוננות מצד הבודקת על אופן ביצוע הבדיקות ומתן הדרכה מחודשת.
הבודקת יכולה לזהות אצל נבדקת מצב של חרדה טורדנית כפייתית (OBSSESIVE COMPUSIVE DISORDER), הגורמת לה לביצוע סדרות לא נחוצות של בדיקות מיותרות חוזרות ונשנות, רחצות מוגזמות, פציעות חוזרות וביקורים תכופים מדי אצל רופאים ובודקות טהרה. אמנם מדובר בבעיה קשה לטיפול, מכיוון שהיא באה לידי ביטוי בכמה וכמה אופנים, ודורשת טיפול פסיכיאטרי. אולם זיהוי והפניית החולה לטיפול רפואי יכולים להציל את איכות חיי הנבדקת ושלום הבית שלה. נישואים שהיו על סף גירושין, השתקמו הודות למודעות של איש מקצוע. והבודקת היא איש מקצוע לכל דבר ועניין. לעיתים היא יכולה לזהות את הבעיה, במקום שאף אחד אחר לא היה מזהה מלבדה.
הבודקת, כמו גם הבלנית, יכולה לזהות אישה הסובלת מאלימות מצד בן זוגה, ולהפנות אותה לטיפול מקצועי ושיקום.
הבודקת יכולה לזהות מקרים בהם אישה באה לבדיקת טהרה מתוך רצון להיות טמאה. במידה ובדיקות מסוג זה החוזרות על עצמן אצל אותה אישה, הבודקת היא הראשונה ואולי היחידה לשים לב לקצה הקרחון של בעיה זוגית ולהפנות את האישה, או את בעלה, או את שניהם, לטיפול.
אמנם הבודקת אינה יכולה להכריח אף אדם לטפל בבעיותיו. הכלים היחידים שיש לה כדי לגרום לאישה לפנות לגורם מקצועי, הם הידע שלה, הזיהוי, יכולת ההפניה לגורם המתאים, וסירובה להמשיך לבדוק אישה שאינה מטפלת בבעייתה. כגון, אישה עם חשש חמור לסרטן צוואר הרחם שמגיעה רק לבודקות ומסרבת לפנות לרופא. הבודקת יכולה להפעיל עליה לחץ מתון על ידי כך שתאמר לה לא לבוא שוב לבדיקות טהרה עד שתקבל אישור מרופא על מעקב וטיפול בצוואר הרחם.
הבודקת יכולה לזהות קשיי תחילת קיום יחסי מין אצל כלות וזוגות דתיים צעירים בחודשי הנישואין הראשונים, כאשר ניסיונם המיני דל. על ידי כך יכולה הבודקת לחסוך מהזוג עוגמת נפש שיכולה להימשך שנים, בגלל בורות וחוסר ניסיון המלווים בחוסר מענה הולם לקשיים מסוג זה.
דוגמא לקשיי קיום יחסי מין ראשוניים: חדירת פין לפי הטבעת או לטבור – בטעות, ניסיונות חדירת פין לפרינאום בגלל תנוחה לא מותאמת אנטומית, ופציעות חוזרות של פתח הנרתיק.
כל הדוגמאות המובאות כאן מבוססות על סיפורי מקרה אמתיים.
הבודקת יכולה לזהות פתולוגיות של קרום הבתולין, או שאריות מדממות של קרום בתולין. ועל ידי כך להפנות לטיפול רפואי זוג שלא היה חושב לגשת לטיפול אלמלא עצת הבודקת.
הבודקת יכולה להסביר לכלה, ולעיתים גם לחתן, על מבנה גוף האישה טוב יותר מכל מדריכת כלה, מפני שהיא מראה לה על גבי גופה בעזרת מישוש ומראה את איברי המין. לא כל הכלות מסתדרות ומבינות הכל מאיורים בלבד. וכן יכולה הבודקת להדריך חתן טרי בנוגע לקיום יחסי מין מוצלחים, ולהפחית חרדה בקרב שני בני הזוג, במידה והם סובלים מחששות הגורמים להם לסבל והימנעות מיחסי מין מלאים.
ברוב גדול של המקרים הבודקת נעימה לנבדקת, מסבירה לה פנים, מדריכה ובודקת אותה ברכות, ולמעשה מהווה תיקון לנשים רבות שסבלו, ועדיין סובלות, מבדיקות נרתיקיות אלימות מצד רופאי ורופאות נשים. יש סיכוי רב שאישה שעברה בדיקה נעימה אצל בודקת, תדע לדרוש את המגיע לה ולכבוד גופה גם בביקור הבא אצל הרופא, בלא קשר לסיבה שבגינה הגיעה אליו.
יתכן שישנם יתרונות נוספים שלא חשבתי עליהם. אשמח לשמוע תגובות בעניין.

 

חסרונות בבדיקת טהרה

אצל כלות:

במקרים רבים בדיקת טהרה מתבצעת בכלות צעירות דתיות שנישאו בשבועות הסמוכים לביצוע הבדיקה, והיו בתולות לפני החתונה. הבדיקה יכולה להיות טראומטית מאוד עבורן בכמה היבטים.
המעבר החד מאוד מחיים שאין בהם יחסי מין, ואין בהם בדיקות גינקולוגיות, והתעסקות דתית עם איברי המין, למצב שבו צריך בין לילה להפוך ליצור מיני, לאחר ביצוע סדרת בדיקות עצמיות בפנים הנרתיק בעזרת בדי בדיקה, הוא מעבר מטלטל ולעיתים קשה לנשים וזוגות רבים.
כאשר מוסיפים לכך בדיקה נרתיקית שאינה לצורך רפואי, נוצר בקרב הכלה הצעירה הרושם הראשוני שמעתה ואילך היא צריכה לשתף את בעלה הטרי, את הרב ואת האחות במתרחש באיברים האינטימיים שלה. דבר שלא הורגלה אליו עד כה. הרושם הנוצר הוא שלהראות את הנרתיק שלך לגורם דתי הוא הנורמה המקובלת, ושצריך להתרגל לזה, מפני שזהו חלק בלתי נפרד מלהיות אישה יהודית דתית שומרת טהרה.
אין לכלה צעירה כלים לקבל את מהות הצורך בבדיקה בפרופורציה או פרספקטיבה של ציר הזמן. ייתכן שהיא תזדקק לבדיקה רק פעם ב5 שנים. אולם כששולחים אותה ל 2- 3 בדיקות בחודשי הנישואין הראשונים לחייה, נראה לה, ובצדק, לעת עתה, שמדובר בבדיקה שגרתית תקופתית של דתיות. תחושה זו יוצרת ניכור והלם ראשוני אצל חלק מהכלות שביקרו אצל בודקת טהרה בחודשי הנישואין הראשונים שלהן. מדריכות הכלה לא מספרות לכלות הצעירות, כחלק מההדרכה, שייתכן שיהיה עליהן להזדקק לשירותי בודקת טהרה. זאת כחלק מהמגמה הכללית של הדרכת כלות וחתנים לא להעמיס על הזוג הצעיר סיפורי פתולוגיות.
ועל כן, נשים צעירות מופתעות ומתקשות לעכל את החוויה שהן נדרשות לעבור אצל הבודקת בשם הדת. עצם הצורך לפשק רגליים בפני בודקת בהוראת רב, לצורך שאינו רפואי, יכול להוות טראומה לכל אישה, קל וחומר לכלה. הדברים אמורים גם במקרים בהם הבודקת הייתה נעימה ועדינה מאוד, ומבוססים על שיחות רבות שהיו לי עם נשים שעברו חוויות אלו אצל בודקת טהרה.

נשים נשואות ותיקות:

ישנן נשים שמשתמשות בשירות בדיקת הטהרה שלא לצורך הלכתי, ומוצאות בבדיקת הטהרה אפיק נוסף להחמיר על עצמן שלא לצורך. כבר היו לי פניות של נשים שביקשו להיבדק, אף שהודו בכך שהרב התיר להן את המראה שראו על גבי הבד, או התחתונים. לשאלתי, מדוע להיבדק אם כבר יש היתר, אמרו שהן רוצות לדעת באמת מהיכן הדם הגיע. וזאת בניגוד לדעת הרב, שכבר התיר את המראה בכלים הלכתיים, בלא צורך להיעזר בבודקת.
במקרה זה נמצאת הבודקת בהתלבטות האם לבצע את הבדיקה או לא, ולא תמיד קל להחליט.

ישנן נשים שהופכות את בדיקת הטהרה ליחסי תלות עם הבודקת. חלקן בגלל אופי תלותי, המבקשות שגורם חיצוני יבצע ויחליט בשבילן כל דבר שאפשר, וחלקן בגלל שסובלות מחרדה כפייתית טורדנית, הבאה לידי ביטוי ביצירת טקסים חוזרים ונשנים המפריעים לתפקוד היומיומי התקין. אצל אנשים ונשים דתיים יכולים אלו להיות טקסים דתיים כגון נטילת ידיים חוזרת ונשנית. אמנם מדובר במיעוט קטן, אך לא מספיק קטן בשביל לא לדבר עליו. בעיה זו יכולה לבוא לידי ביטוי בדרגות חומרה שונות.

גם נשים שעברו לידות ואינספור בדיקות נרתיקיות, חשות שלא בנוח לשכב על מיטת בדיקה, שלא לצורך רפואי, כאשר הבודקת משוחחת תוך כדי הבדיקה עם הרב בטלפון. הרב מורה לבודקת במהלך הבדיקה מה הוא מבקש לבדוק, בהתאם לממצאים ולסיפור המקרה. בחלק מהמקרים בדיקה כזו אורכת זמן רב, ויוצרת חוסר נעימות מצד הנבדקת, הן בגלל השהייה הממושכת בתנוחת הבדיקה, והן בגלל שבחלק מהמקרים הרב מכיר אותה אישית ויודע היכן היא נמצאת כרגע, בגלל מה, ובאיזו תנוחה.

יש נשים שעבורן פישוק רגליים ומתן רשות לגורם דתי לחטט בנרתיקן הוא קו אדום שאין לחצות אותו. תהא הסיבה אשר תהא. הן תעדפנה להישאר טמאות, לזמן קצר או ארוך, ולא לעבור בדיקת טהרה, גם אם נראה בוודאות גבוהה שבדיקה זו תוכיח שהדם שהן רואות אינו מטמא.
יש נשים שעבורן להראות את התחתונים לרב זהו גם כן גבול שאין לעבור אותו. הן לא תעשינה זאת, גם אם תישארנה טמאות כנ"ל. חלקן גם לא תשאלנה אף פעם רב על מראות דמים, ותחמרנה על עצמן או תקלנה על עצמן לפי ראות עיניהן ולפי לימודן.
הבעלים של נשים אלו, במרבית המקרים מקבלים ואף תומכים בהחלטת נשותיהם שלא להיבדק נרתיקית לצורך שאינו רפואי, גם כאשר משמעות הדבר היא פרידה זמנית, קצרה או ארוכה, ממגע. הזדמן לי לבדוק נשים שהסכינו עם בקשת הרב ובאו לבדיקה מרצון, אולם הבעלים שלהן דחו מן היסוד, ובשאט נפש את הקונספט של בדיקת הטהרה, ואף הביעו זאת בפניי בעת הפגישה.
למען האמת, אומר בגילוי לב, שאיני יודעת אם למנות התנהגות זו בחסרונות או ביתרונות. על כן אציין אותה כעובדה הידועה לי מפי נשים וזוגות ששוחחתי עמם בנושא. והקורא ישפוט.

מצד הרבנים:

לא כל הרבנים יודעים להשתמש בכלי בודקות הטהרה באופן מושכל. יש רבנים ששולחים נשים רבות מדי לבודקות, גם ללא צורך, כשאפשר בהחלט להתיר או לאסור את המראה ללא היעזרות בבדיקת טהרה.
ישנם רבנים שאינם מבינים מספיק באנטומיה ופיזיולוגיה כדי לדעת שאין טעם בשלבים ובמקרים מסוימים להפנות לבדיקת טהרה, שבה לא יימצא שום ממצא מועיל לפסיקה.
רבנים אלו מרבים לשלוח נשים לבדיקות, בלא לחשוב על ההשלכות הנפשיות כלפי הנבדקות, וגם כלפי הבודקות, שכאמור, נוטלות שכר סמלי על הבדיקות, ומתאמצות מאוד כדי לבצען.
מתוך רבנים אלו, ישנם רבנים שמשוחחים עם הבודקת טלפונית במהלך הבדיקה, כאשר הנבדקת שוכבת על המיטה, ומבקשים מהבודקת לעשות עוד סיבוב בדיקה עם בדים, מטושים וצמר גפן, כדי לזהות פצע קטנטן שלא ראתה קודם. במילים אחרות, הרב למעשה מבקש מהבודקת לפצוע את הנבדקת, אחרי שכבר ביצעה את הבדיקה ביסודיות ולא מצאה דבר, רק כדי שיוכל להתיר את השואלת לבעלה. אמנם לא מדובר בפצע מסוכן מבחינה רפואית, והדבר אינו נאמר במפורש לבודקת. מה גם שהרב מתכוון לטובה – להתיר, ובוודאי חלק מהרבנים לא מודעים לכך שבבדיקה "יסודית מדי" אפשר לפצוע.
ולמרות הכוונות הטובות, בהוריות אלו יש טעם לפגם. שכן מטרת הבודקת היא לזהות מצב קיים ולא ליצור אותו. ובטח שלא ליצור פצע, אפילו בטעות. פצע שיוצרת הבודקת יצריך עוד בדיקות טהרה, וייצור יחסי אי אמון עם הרציונל של בדיקות הטהרה.
דבר ברור מאליו הוא שישנן בודקות לא מנוסות, או לא עדינות, או לא מספיק מוכשרות, שפוצעות את הנבדקות. כל בודקת התחילה בתור בודקת לא מנוסה, ולא לכולן ידי זהב.
ולכן, מדובר בהתרחשות נפוצה. הלימודים והסטאז' היסודיים בקורס בודקות טהרה מנסים למזער את האפשרות הזו, ובכל זאת היא חלק בלתי נפרד מההתמחות. הדבר דומה לימים הראשונים של אחות בתחנה לדגימות דם. בהתחלה יש שגיאות, עד שידיה נעשות מיומנות ומצליחות להוציא דגימת דם כמעט אצל כל הנבדקים בדקירה ראשונה. ועדיין, תמיד תהיינה אחיות לא מוצלחות בבדיקות דם, שהתור אליהן בקופת החולים יהא קצר תמיד. והדבר אינו שונה בבדיקת טהרה. אופי חביב ונעים לא בהכרח מלמד על מקצועיות ומיומנות.
יש לציין שגם בודקות מנוסות יכולות לפצוע נבדקות. יש נשים שכל פתיחת נרתיק עם ספקולום, וכל מגע עם צוואר הרחם גורם להן לדימום. אולי זה דימום טהור, אבל זהו דימום שנגרם בגלל הבדיקה, וגם הוא עלול ליצור תלות בבדיקות טהרה לצורך היטהרות. הנבדקת תהא מוכרחה לעבור שוב אצל הבודקת, ולשלם לה, כדי להוציא מגופה בדיקות טהורות.

לעומת הרבנים שנעזרים בבודקות הטהרה, יש רבנים שמתנגדים מכל וכל למקצוע חדש/ישן זה, ואינם נעזרים כלל בבודקות טהרה לצורך פסיקתם. רבנים אלו מאמינים שזה לא נצרך הלכתית, ולא צנוע לבצע בדיקות טהרה. ובנוסף, מאמינים שבדיקות טהרה יותר מטמאות ממה שהן מטהרות. זאת מכיוון שכאשר הבודקת אינה מזהה כל פצע בנרתיק או על צוואר הרחם, משמעות הדבר היא לאסור את האישה לבעלה. ובחלק מהמקרים אפשר היה להתיר את המראה הדמי שראתה האישה בכלים הלכתיים, בלי להיעזר בבודקת. הרציונל של גישה זו מסתמך על העובדה שמרבית הכתמים ומראות הדמים מקורם הוא מהרחם ולא מפצעים. ואף על פי כן יש שיטות הלכתיות להתיר אותם. כך נהגו בכל הדורות, ולא ברור שהחידוש הביא עמו קדמה.
בשנים האחרונות נעשו יחסי ציבור מקצועיים ומרשימים לבדיקות הטהרה, ואף הבודקות עצמן נדרשות להיות ולהיראות דתיות, כדי לגרום להזדהות עם כל המגזרים. ועדיין, ישנם רבנים, כמו גם אנשים ונשים מהשורה, שלא מקבלים על עצמם עול מלכות בדיקות טהרה.
בין הרבנים המגזימים בשימוש בבודקות טהרה, לבין אלו שמסרבים להיעזר בהן, נמצאים הרבנים שממעטים מאוד לשלוח נשים לבדיקות טהרה. רבנים אלו עושים כל מאמץ לפסוק הלכה ללא שימוש בשירותי בודקת. אותם רבנים מבינים היטב את מגבלות הבדיקה ואת השלכותיה על כל הצדדים הנעזרים בה. וכיצד תזהה הבודקת רב שכזה? פשוט מאוד. כאשר הנשים שהוא שולח תבקשנה להיבדק אצל הבודקת, וכולן, או כמעט כולן, תהיינה ביום השביעי, רגע לפני הטבילה. להבנתי כדאי מאוד לבודקת להיצמד לרב כזה, שעושה שימוש מועט ומושכל בשירותיה. על הבודקת לברר עם הרב מראש מה הוא רוצה למצוא בבדיקות, ומתי הוא זמין לשיחות טלפוניות. בנוסף הבודקת יכולה לשכנע אישה ללא רב מוצהר, להיצמד לרב כזה לעניין הלכות נידה.

בדיקות טהרה כאידיאל המקדש ומחזק את מעמדם של ימי שבעת הנקיים

כידוע לרבנינו, ולחלק מהציבור, כל נושא  שבעת ימי הטהרה, וריחוק בני הזוג זה מזו בשבוע שלאחר תום ימי הווסת, הוא חומרה חזקה על הלכות הנידה, ואינו מדין התורה.
למי שעובדה זו מהווה חידוש עבורה/עבורו, יתכבד ללמוד לעומק את חומרת רבי זירא.
נראה כי רוב מוחלט של בדיקות הטהרה מתבצעות בתוך ימי שבעת הנקיים. שהרי בימי הווסת אין צורך בבדיקות טהרה. בימים הטהורים הנשים לובשות תחתונים צבעוניים, משתדלות להמעיט בהסתכלות על מוצאות הנרתיק ונמצאות בסטטוס של טהרה. רק בימי שבעת הנקיים מצוות הנשים להחדיר בדי בדיקה לבנים אל תוך נרתיקיהן פעמיים ביום כדי לוודא שאין דם על הבד. ובנוסף לובשות תחתונים לבנים, כדי שתוכלנה לזהות דם שיצא אל התחתונים בין הבדיקות. נראה כי כמעט שכחנו שבימי התורה לא היו ימי שבעה נקיים, לא היו בדיקות טהרה, ואולי גם לא לכולם היו תחתונים. נשים היו טהורות לבעליהן בתום שבוע הווסת, ככל הנראה לאחר טבילה במים מטהרים. לכל זוג היו יותר ימים מותרים להיות ביחד, מאשר ימים אסורים. וזאת בשונה מהמצב היום, שבו בשנים בהן אין לידות והנקות, הזוג מוצא את עצמו אסורים במחצית הזמן בכל חודש. נוסף על עצם קיומם של שבעת הנקיים, נמצאת הזכוכית המגדלת של
הבדיקות עם הבדים הלבנים. תוספת בדיקות הטהרה יוצרת מציאות של אידיאליזציה למצב בלתי אידיאלי בעליל. לא הייתי מעלה אפשרות זו אלמלא שמעתי שיעור של רבנית שקראה לימי שבעת הנקיים "ימי הליבון". היא טענה שימים אלו הם ימים מצוינים לשוחח וללבן עניינים ביחד.
עוד היא תיבלה את דבריה ואמרה שימי הנקיים מסונכרנים למצב הרוח של האישה, על פי הורמוני גופה, ושזהו הזמן האידיאלי ביותר בחודש לא לקיים יחסי מין, אלא רק לשוחח.
היא לא הזכירה אפילו ברמז שימים אלו הם חומרה, ולא אמרה דבר וחצי דבר על הקשיים שחווה זוג שאינו מצליח לעמוד באיסור הנגיעה שבועיים בכל חודש, או על זוג שמוצא את עצמו יותר מדי טהור בגלל לידות והנקות מרובות. לא היה ברור מתי זוג טהור שכזה מוצא זמן לשיחה ולליבון.
אחרי שיחה כזו עם רבנית, ובדיקת טהרה מדי פעם, מי תסכים לוותר על קדושת שבעת הנקיים כשיבנה בית המקדש ותקום לנו סנהדרין שסוף כל סוף תבטל אותם?
ומי בכלל רוצה שיבנה בית המקדש, כאשר החיים נראים די נעימים ונוחים בלעדיו?
רק מי שמתקשה לשמור על קדושת שבעת הנקיים ויודע שעתידים הם בעזרת ה' להתבטל.

קצת פמיניזם – על ההיררכיה הפטריארכלית בבדיקות הטהרה

בודקות הטהרה הן בדרך כלל אחיות, ומיעוטן רופאות.
מקצוע האחות בנוי כך שהאחיות, רובן נשים, מכפיפות עצמן לרופאים. אמנם נכון הוא שבשנים האחרונות עולה מספר הרופאות על הרופאים. ועדיין, בתפקידים בכירים בבתי החולים ובמרפאות הקהילה מחזיקים, לעת עתה,  בעיקר רופאים בכירים ממין זכר. ואין כאן המקום להרחיב.
ציון עובדה זו בא להסביר כי ה"שריר" של להיות כפופה לסמכות עליונה, ובעיקר גברית, מאומן היטב דווקא אצל אחיות.
גם בבדיקות הטהרה, האחות היא הזרוע המבצעת של הרב – גבר ממין זכר, והוא המחליט והפוסק מה יקרה לאחר ביצוע הבדיקה. הבודקות מוזהרות חזור והזהר שלא לפסוק הלכה, אלא רק לבדוק את האישה, ולמסור את ממצאי הבדיקה לרב הפוסק. זאת גם במקרים בהם ברור מה תהיה הפסיקה. העניין של ללכת לרב ולספר לו על ממצאי הבדיקה כדי שהוא יחליט, הוא חלק מהרציונל של בדיקת הטהרה, אם משתמשים בשירות זה כפי שתוכנן על ידי ממציאיו.
סביר להניח שלא הייתה כוונת מכוון אנטי נשית בייסוד מקצוע בודקות הטהרה. נדמה לי שאפילו להיפך. הרעיון הוא לטהר ולהיטיב עם הנשים ועם הציבור כולו. ובכל זאת אני רואה בכך נקודה חשובה לציון. זאת במיוחד לאור העובדה שרבנים רבים מתנגדים ללמד נשים הלכות כתמים וזיהוי מראות דמים, כדי שאלו תפסוקנה לאלו. זאת אף כי מחקרים הוכיחו שנשים מבחינות טוב יותר מגברים בין גווני צבעים, ובמיוחד בין גווני אדום.

 

הרהורים פרטיים – מעין דיון על החיסרון הגדול ביותר של בדיקות הטהרה

קשה להפוך את הנרתיק שלך מאיבר פרטי לאיבר ציבורי.

אעז ואומר כאן את דעתי האישית, והיא שכל היבט בדיקות הטהרה צריך להיבחן בהסתכלות תרבותית רחבה, מתוך הידוע לנו עד כה מתרבויות אחרות.
עוד לא הייתה תרבות שבה נשים נתבקשו, או אולצו, לאפשר גישה לנרתיקיהן לגורם דתי או חברתי מקהילתן לצורך שאינו רפואי, ודבר זה קידם במשהו את מעמד האישה בתרבויות אלו. ההיפך הוא הנכון. בקהילות בהן מקובל לחטט בנרתיקי נשים, גם בישראל, וגם בקרב עדות יהודיות כאן בארץ, בהן תופעה זו עדיין קיימת, מעמד האישה על כל היבטיו מוחלש.
אני מודעת לכך שמדובר בפסקה גסה וקשה לקריאה, יותר מקודמותיה, שגם הן הזכירו בכוונה תחילה מילים כגון "לפשק רגליים", "לחטט בנרתיק", "תחתונים", ועוד. באתי לתאר מציאות כפי שחלק מהאנשים, כולל אני, רואים אותה, ולא כדי להחביאה במילים מכובסות.
אני מביאה כאן את דעתי האישית, המבוססת על התבוננות והתעניינות במתרחש בעולמנו. אי לכך אבקש מהחולקים על טיעון זה, להמתין ביחד איתי לראות האם קיומו של מוסד בודקות הטהרה טוב או רע לנשים בקהילותינו. אולי נצליח לשבור את האקסיומה שתיארתי כאן (אם היא נכונה בעיני הקוראים), ואולי לא.
ידוע לי שלא רק לכאורה – אין מה להשוות בין בדיקת קרום בתולין, (המתרחשת גם כאן בארצנו בקהילות יהודיות וערביות) או מילת נשים, שהיא פעולה ברוטלית, אכזרית מסוכנת ומזעזעת מאין כמותה, לבין בדיקת טהרה. תהום עמוקה מאוד פעורה בין בדיקות טהרה לבין בדיקות בתולים וחיתוך איברי המין של נשים וילדות בנות 5 שנים. מעמד האישה היהודית בכל הדורות ובכל הגלויות, תמיד היה טוב לאין ערוך, בהשוואה לשאר נשות העולם. וגם היום מעמדה של אישה יהודית בכל מקום בעולם, רחוק מרחק שנות חושך רבות ממעמדן של נשים בסומליה, בכל היבטי החיים.
ועדיין מקנן בי חשש כבד שמא בדיקות טהרה יוליכו את מעמדנו, הנשים, אחורנית. קשה לי לאמוד האם החשש מוצדק, ועד כמה הוא משמעותי. אני עוקבת בעניין רב אחר הנושא, ובעיקר אחר הלכי הרוח בציבור. נדמה לי שממד הזמן ייתן לנו את התשובה. ועלינו לקחת כבר עכשיו בחשבון שאולי נגיע למסקנה שצריך להפסיק לבצע בדיקות טהרה בנשים. ולו מסיבה זו לבדה.
העובדה שנשים מבצעות את הבדיקה בנשים לא מרגיעה אותי. שכן גם בדיקות בתולין ומילת נשים הן פעולות המבוצעות בידי נשים. עובדה זו כשלעצמה ראויה לדיון רחב, ולא כאן המקום לדון בה. בכל אופן, היא אינה מהווה טיעון כשלעצמה בעד או נגד בדיקות טהרה בהיבט הפמיניסטי. נוח מאוד להיות פוסט פמיניסטי, ולרטון על הפמיניסטיות, במקומות בהן נשים כבר קיבלו את כל זכויותיהן. אולם כלבי השמירה של הפמיניזם עדיין נדרשים. שאם לא כן, הם לא היו קיימים. כולנו צריכים ללכת לעבודה כדי להביא פרנסה הביתה ואוכל לגוזלים. לאף אחד ואחת מאתנו, הפמיניסטים והפמיניסטיות, לא משמעם עד כדי כך בשביל לעסוק בענייני מעמד האישה, גם בעולמנו הנאור, אם לא היה בכך צורך, עדיין.

 

סיכום ומסקנות
מקצוע בודקת הטהרה, במתכונתו הממוסדת הנוכחית, הוא מקצוע חדש יחסית, ככל הנראה.
הוא משמש רבנים ונשים דתיות כדי לזהות בבדיקה פיזית מקור דם היוצא מהנרתיק שאינו מהרחם, ולכן אינו מטמא בטומאת נידה. האחות הבודקת מכונה "העיניים של הרב".
מרבית בדיקות הטהרה מתבצעות בימי שבעת הנקיים, שהם השבוע בין תום הווסת ועד לטבילה במקווה הטהרה. הבדיקות נעשות לשם סיוע בשמירה של מצוות טהרת המשפחה, ולא למטרה מסחרית כלשהיא. נשים רבות נעזרות בבדיקה זו, ורבנים רבים שולחים נשים אליה. ועם זאת, לשיטה זו קמו גם מתנגדים, הן בקרב הציבור והן בקרב רבנים. נראה כי ככל שימעיטו להשתמש בבדיקות טהרה ויצליחו להפנות רק את הנשים המתאימות ביותר לבדיקה זו, יגברו יתרונותיה על חסרונותיה.
ישנם קשיים טכניים בביצוע הבדיקה, מצד הבודקות, הרבנים, והנבדקות.
להבנתי, יש לשקול להרחיב את כמות הבודקות על חשבון דתיותן המוצהרת, או להרחיב את סוג הנשים שיכולות לעבור קורס בודקות גם לכאלו שאינן עוסקות במקצוע הרפואה, כגון רבניות, בלניות, יועצות לחיי אישות ועוד. יתכן כי יש מקום לשקול להעדיף נשים מבוגרות, שאינן מטופלות בילדים קטנים, לקבלתן לקורס בודקות טהרה, בגלל האופי הפתאומי שנדרש מבדיקה זו, והשעות בהן היא מתבצעת.
רצוי להקצות מקום ניטראלי לביצוע בדיקות טהרה. יתכן שחדר במקווה השכונתי יתאים לכך. זאת על מנת למזער עלויות של קליניקה, לאפשר שקט, ולהפריד בין חיי המשפחה של הבודקות לבין עבודתן הדיסקרטית בבדיקות הטהרה. דבר זה יגרום לתחושה נעימה יותר גם בקרב הנבדקות, שלא תחשושנה מפגישה עם גברים, מוכרים או זרים, בדרכן לבדיקה.
יתכן שיש מקום לעדכן את המחיר לבדיקת טהרה, או לאפשר טווח מחירים רחב, או לא להגביל אותו. מחד, דבר זה יגרום ליותר אחיות להסכים לעסוק בבדיקות טהרה. מאידך, יתכן שהעלאת המחירים תגרום לנשים לא לגשת לבדיקה, או לגשת רק במידה ויש צורך גדול. מיעוט בדיקות טהרה יכול להוות יתרון וחיסרון גם יחד. הדבר תלוי בכל מקרה לגופו.
יש מקרים בהם בדיקת טהרה היא חיונית ומהווה קרש הצלה לנבדקת, ויש מקרים בהם הבדיקה היא פלישה מיותרת ומזיקה לנבדקת.
בכל מקרה, אין להפוך את מקצוע בודקת הטהרה למקצוע עתידני. שכן, על כולנו לזכור ולרצות בכל מאודנו לבטלו, או להפחית מאוד את הצורך בו, ברגע שנוכל לבטל באופן גורף ואחדותי את ספירת ימי שבעת הנקיים.
יש לעקוב אחר הלכי הרוח בציבור, על מנת לזהות את תרומתן של בדיקות הטהרה לחיי המשפחה, הקהילה ומעמד האישה בקהילה.

מאמר זה הנו מאמר דינמי, וכל הארה בונה שתתקבל לגביו, תביא לביצוע שינויים בתוכנו. אודה מראש לכל הקוראים שיצלחו את האורך. אשמח לקבל תגובות.
אפשר להגיב כאן בבלוג, לשיתוף הרבים, וגם באופן אישי למייל.
בברכת שנה שמחה, של טהרת הלב. תשרי התשע"ה.